זהו נושא אשר כולנו נוגעים לו במהלך חיינו אולם, לא תמיד מודעים לו.
היום ארצה לגעת בהבדל שבין התמדה חיונית, המהווה תנאי הכרחי להצלחה, לבין אובססיביות חולנית, אשר דווקא מרחיקה את ההצלחה ומביאה לכישלון ולתבוסה.
אני מקווה כי כולכם כבר יודעים שהצלחה, מכל סוג שהוא, באה רק עם התמדה.
דבקות במטרה חיונית להשגת הישגים ממש כמו כשרון מולד, או עיתוי מוצלח מה שמכונה יד המזל. מאידך, התמדה יכולה בקלות לגלוש לעבר השני ולהפוך לאובססיביות.
והפער שבין אובססיביות לבין ההתמדה, הוא הפער בין אומללות לבין הצלחה.
להצלחה פנים רבות, והיא גילום שאיפותינו ומאוויינו. כשאנו חפצים באהבתו של אחר ומחזרים במרץ, אם נשיג את בחיר לבנו, תהיה זו הצלחה. אם אנחנו אומה השואפת לעצמאות, מלחמת השחרור שלנו תהיה מוצלחת אם נשיג את עצמאותנו.
כשאנו שואפים לתפקיד מסוים, אם לאחר התמדה נשיג את התפקיד הרי שמשימה זו הוכתרה בהצלחה, הצלחנו!
אולם חישבו, מה קורה אם איננו ניגשים בדרך הנכונה אל לבו של האחר? או מה קורה אם לבו של האחר כבר תפוס, מתי אנו לומדים להרפות?
היכולת להרפות מול תמונת המציאות היא חיונית ביותר כדי להימנע ממלחמות אבודות הגובות את המחירים האישיים הגבוהים ביותר.
גם בשאיפות עמים ולאומים, יש גבול דק וברור בין אתוס לבין מציאות.
לאור התקופה בה אנו נמצאים אפשר בהחלט להבחין מתי שאיפת עם לעצמאות לגיטימית, הופכת למעשה לאובססיביות ושטף של איבוד לדעת של עם שלם.
זו אינה מקרבת את העם לעצמאות, היא מרחיקה אותו ממנה. היא מאירה אותו באור פנאטי, והופכת את העם לשטף אובססיה, אובססיה דתית, אובססיה לאומנית, אשר הופכת את אותו העם לחריג. כמו אותו העם אשר עושה את כל המשגים ומאבד את מקומו בין האומות, כך גם אנו כיחידים נופלים בקלות רבה לעיתים לאותה מלכודת האובססיה.
מוח האדם מכיל נוטה לאוטומטיזם. לעיתים אנו מפסיקים לשפוט את המציאות ומתמסרים לאותו מנגנון אוטומטי אשר חוזר על עצמו שוב ושוב, ומתבטא באובססיה, ובחוסר יכולת להרפות. כאשר אנו נתפסים לאותו מנגנון, אנו מתקשים לראות כי למעשה כבר איננו מתמידים, אלא מתנגחים בקיר, איננו מתקדמים אל מטרתנו אלא אנו מתרחקים ממטרתנו, אנו מאבדים את יכולת השיפוט שלנו, אנו הופכים אובססיביים!
קל להבחין מבחוץ מתי אדם הופך אובססיבי, בדרך כלל האחרים חשים זאת הרבה לפני האובססיבי עצמו. הם נרתעים מפניו, והדבר האחרון אשר יוענק לו יהיה ההצלחה.
אובססיביות היא סוג של עיוורון ובחירה מוטעית של מהלכים והחלטות. ושם, לעולם אינה שורה ההצלחה.
יש אמנם הנוטים לאובססיביות יותר מאחרים, אולם כולנו במהלך חיינו נתפסנו באותו מנגנון אוטומטי, שהביא אותנו להשליך את עצמנו באופן נואש לעבר מטרה לא מושגת, ולהתיש את כוחנו לשווא.
היות שהתכונה טבועה באופיינו, עלינו להשתדל לא ליפול ברשתה.
כיצד עושים זאת?
מקפידים תמיד על מודעות. טעויות הן אנושיות וכולנו חוטאים בהן לעיתים, כך שבכל פעם בה הדרך מתעקלת, או מערימה קשיים, עלינו לעצור ולשקול את צעדינו הבאים. לעיתים הדבר הנכון ביותר הוא לשנות גישה בהתאם לנסיבות המציאות המשתנות.
אותה התבוננות מחודשת, באה רק עם היכולת להרפות.
וכאשר אנו נתפסים למעגל של אובססיה, עלינו ראשית להרפות ואז לשקול שוב את המשך דרכנו. אין בכך משום כשלון, להפך, זהו המתכון הבדוק להצלחה.
יאללה לכו להצליח ואל תשכחו מדי פעם להרפות!
בברכה,
ד”ר אודי בר.
