מה שלומכם? מצליחים לשמור על שפיות?
יופי!
היום אשוחח עמכם על מושג ה”מדונה והזונה”.
מושג זה שגור היטב על חובביו של פרויד בהקשר לגברים. הוא בזמנו, אי שם בשלהי המאה ה- 19, התעסק מן הסתם יותר בקומפלקסים המיניים של הגברים בני זמנו ושכח בדרך את מיניותה של האישה.
לאשה, אתם יודעים, יש גם דעה, גם אינטלקט, ואפילו ליבידו (דחף מיני) ממש כמו לגברים, מסתבר.
עד כאן, אמנם נקטתי בלשון צינית, הרי ברור ומוסכם על כולם כיום, כי לנשים יצר מיני בריא ועז ממש כמו לגברים, וגם להם מותר ואפילו אפשרי להיות אינטילגינטיות ודעתניות, אך איש לא נתן את דעתו על הקושי שנשים מגלות באינטגרציה בין תשוקותיהן הגופניות ומימוש הפנטזיות המיניות שלהן, תהיינה פרועות ככל שתהינה לבין הצורך שלהן, ככל בן דעת, בבן זוג לשיחה, להפריה רוחנית או אפילו להערצה.
מסתבר, כי ככל שנשים הופכות מודעות יותר לזהותן ויותר מכך לכוחן האינלקטואלי, אשר מבחינה סטטיסטית אינו נופל במאומה מזה של הגברים, הן למעשה מתקשות יותר ויותר במציאת בן זוג הולם.
בן זוג הולם, חייב הרי לענות על מגוון רב של קריטריונים, הוא חייב להיות בעל קורטוב מהמיתוס של ה”ילד הרע”, מאידך, ילדים רעים אינם דידקטים ואינם נוהגים לנהל שיחות נפש. אותו בן זוג הולם, חייב להיות גברי וזכרי בעליל כדי לספק חלק מהפנטזיות האירוטיות, אך, לרוע המזל, קצת קשה לחיות יום יום עם זכר שכזה, הוא הרי “אינו מנהל שיחה רצופה שאורכה עולה על 5 דקות” והרי חלק מסממני גבריותו הם דווקא “שתקנותו רבת העצמה”. בקיצור, בלגן.
כיום, אולי יותר מאי פעם, אנו עדים לקשיים הרבים אשר בני זוג הטרוסקסואליים חווים. כל הכביסה מכובסת בחוץ, ומסתבר כי גם נשים בוגדות, 60 אחוזים מהן ליתר דיוק, והמגמה היא עליה!
בנוסף, יש עליה משמעותית באחוזי הגירושין, אשר לה יש אמנם סיבות נוספות, אך היעדר התשוקה בין בני הזוג הפכה ללגיטימית זה מכבר כסיבה ראויה לגירושין.
ובכן, אם נחזור לנקודת ההתחלה, מסתבר כי גם נשים סובלות מפיצול, פיצול “המדונה והזונה”.
למי שלא מכיר מושג זה, פרי הגותו של זיגמונד פרויד, נספר, כי הוא היה הראשון אשר העלה על הכתב, את הדבר אשר היה למעשה חלק מהוויתם הבסיסית של הגברים בזמנו, ולמעשה אף היום. לגברים יש מעין דיכוטומיה, בין דמותה של ה”אשה האידאלית” אותה בדרך כלל נושאים לאשה ומהווה מודל נהדר לשמש כאם הצאצאים ומאידך, ישנה ה”זונה”, אותה אשה אשר מהווה את מושא התשוקה, ולמרות שלא היינו נותנים לה אפילו לעשות בייביסיטר לכלב, אנו שועטים אליה ועורגים לה בכל רגע מזדמן.
ובכן, עד כאן לא חידשנו דבר, אולם, מסתבר כי נשים, ובמיוחד, הקרייריסטיות והמוכשרות יותר מבינהן, או אולי אפשר לומר, המשוחררות יותר מבינהן, מגלות בדיוק אותה הדיכוטומיה, הפיצול.
נושא זה, למרות שאין מדברים עליו בגלוי, גורם לתחושת התפשרות והחמצה בקרב נשים רבות מחד ומאידך, גורם לפירוק זריז, לעיתים זריז מדי של מערכות יחסים. נשים רבות, נוטות לטעות ולפרש תשוקה גופנית טהורה, כהתאהבות, ולעיתים למרות היותן מעורבות בקשר נישואין, או יחסים ממושכים עם גבר אחר, יכולות להשליך הכל, תוך כדי סערה רומנטית לכאורה.
ובכן, אם ברצוננו להמשיך את רעיון “שוויון המינים” אשר הפך זה מכבר למגמה ברורה אליה אנו צועדים, חובה עלינו להוריד את האיצטלה הרומנטית מאותן בגידות, או תשוקות לא ממומשות בקרב נשים, ולמעשה עלינו להקבילן לאותם מקבילים בתרבות הגברית אשר היו קיימים למעשה מאז ומעולם, ופשוט להניח לנשים לבטא את מורכבותן שלהן.
אני אישית איני חושב כי אכן קיים לו, אותו שוויון מוחלט בין המינים. אין ספק בליבי כי נשים וגברים שונים במהויות רבות, אולם, דווקא בסוגיה חשובה זו אפשר למצוא הקבלות רבות. מה לעשות?
נשים רבות מתחתנות לאו דווקא עם הגברים עימם הסקס היה הטוב ביותר, או אלה אשר עוררו את תשוקותיהן העמוקות ביותר, אלא דווקא עם אלה אשר נצטירו להם בזמנם, כאלה אשר יהיו האבות הטובים ביותר, או אולי מספקי ההכנסה היציבה יותר, או הגבוהה יותר, או אולי אפילו בעלי הסטטוס החברתי הגבוה יותר. ובכן, שימו לב בכך למעשה הנשים נופלות באותה הגדרה דיכוטומית המחלקת בין הגבר בו חושקים, או הגבר עליו מפנטזים, לבין הגבר עמו מרגישים נוח ובטוח להביא צאצאים או לשתות את הקפה של הבוקר לפני היציאה החפוזה לעבודה.
אגב, נשים פותרות קונפליקטים אלה בדרכים שונות. חלק מהן חיות בתחושה מתמדת של פשרה ומניחות כי כך חיות להן כולן. חלק אחר מהן מנסות ליצור להן את הבעל האידאלי על ידי חינוכו מחדש של הבעל או עיצובו בצלם חלומן. לצערי, כל הדרכים הללו מסתיימות בדרך כלל במפח נפש לשני בני הזוג, אין אפשרות של ממש לעצב מחדש בני אדם, ומאידך, קשה גם לחיות חיים שלמים בחברה פתוחה יחסית כמו שלנו עם תסכולים מתמשכים. תסכול ממושך אף נוגס בבריאות ומחלחל לשלום הבית והמשפחה.
למרות כי בדרך כלל, אני נוהג לסיים את איגרותי בהמלצות קונקרטיות, אודה כי הפעם אין אני יודע מהי הדרך האופטימלית לבחירת בן הזוג. אם תבחרו בזה אשר מהווה בן שיחה נפלא ואולי יכול לשמש כאב למופת, אך מאידך יגרום לכן להתאהב בכל נציג מכירות אשר יקיש על דלתכן, ישנה אפשרות סבירה כי תחושו בבוא הזמן בתיסכול מכרסם. מאידך, כל בת דעת יודעת כי משיכה מינית והתאהבות יכולות לפרוח להן יום מן הימים ולהשאיר את המציאות הבלתי אפשרית של חיים ללא פרטנר אמיתי.
כך או אחרת, כנראה שמה שהיה הוא מה שיהיה, אך מ ו ד ע ו ת לענין יכולה להעניק חופש פעולה רב יותר לשני בני הזוג ואולי להפחית מעט מתחושת השקר והאשמה הכרוכה בתשוקות לא ממומשות (או בכאלה שכן).
מאידך, יתכן כי בדרך זו יפחתו גם תחושות הניכור והבדידות המאפיינים זוגות רבים כל כך, האין זאת? הרי ידוע לכולם, כי אין אויב גדול יותר למערכת יחסים כלשהי, מהמחסור בשיחה גלויה על מאווי כל אחד מהצדדים!
בברכת אהבה וזוגיות,
ד”ר אודי בר.
