מסיבות ריקודים היו עמנו מאז ומעולם.
אולם מעבר לאסוציאציה האופיינית העולה למשמע צמד המילים – מסיבות ריקודים, הכרוכה כמובן בהרגלי הרבייה ותהליכי החיברות שלנו בעידן החדש, הרי שיש גם לזכור כי טקסי מחול שבטיים היו מאז ימיו של האדם הקדמון.
כבר באותן שנים פריהיסטוריות, הריטואלים הקבועים סביב מדורת השבט לצלילי כלי נגינה פרימיטיביים היו מרכז חיי הקהילה. גם בעת הקדומה, טקסים שבטיים רבים, כמו גם טקסי פולחן, כללו ריקודים למשך שעות ארוכות שבמהלכם הגיעו הרוקדים למצבים של אקסטזה ושכרון חושים.
אולם, כמובן כי גם בעת החדשה למסיבות ריקודים יש והיה תפקיד מרכזי בחיי החברה הבורגנית וכן מקום מפגש חברתי קהילתי פופולרי.
אם כן, מהו בדיוק התפקיד שממלא המחול בחברותה בזהותנו כבני אנוש?
הרי נכון שחשיבותו הניכרת לתהליכי זיווג היא הבולטת מבין כולם, אולם, בכל זאת, האם יתכן כי עצם התנועה הריתמית והרפטטיבית שלנו, לצלילים מובנים הנשמעים הרמוניים ובעלי ריתמוס אחיד, משפיעה בדרך כלשהי על תפקודי מוחנו העליונים?!
ובכן, רבים מכם, אני מניח, מכירים זה מכבר את המחקרים שבוצעו בשנות השמונים והתשעים שהדגימו במובהק כי האזנה לצלילים הרמוניים סדורים משרה שלווה ואפילו מביאה לשיפור מובהק במבדקי אי.קיו.. אולם, בכל זאת, איש לא הפך לגאון רק כי הקשיב למוצרט, והאזנה למוסיקה קלאסית טרם היוותה תחליף שקול בחשיבותו ללמידה שקדנית.
אז מה בכל זאת, החשיבות הטמונה בעצם ההאזנה למוסיקה והתנועעות חסרת כל בסיס רציונלי, לעצם בריאתנו כבני אדם?
טענתי היא, שעצם ההרמוניה הנוצרת בגופנו בעצם פעולת הריקוד, היא זו החיונית לתפקודים מוחיים וגופניים חשובים.
מוסיקה היא סוג של תדר, הפונה לגלי חשבה אופייניים וספציפיים במוחנו, בדומה לגלי האלפא או הביטא האופייניים לדפוסים ביולוגים שונים – כדוגמת שינה, עוררות וכיוצ’ב.
ובכן, הקשבה למוסיקה, מעלה את פעילותו היחסית של תדר חשיבה ייחודי, תדר אשר מחד אינו מרדים אותנו, מאידך הוא מאפשר לנו להתעלות מעל לתלאות היום השגרתיות ובכך למעשה מרומם את רוחנו.
רוממות רוח, אינה מושג של מה בכך. היא אינה עליצות או שמחה, היא מקום בו נפשנו מתעלה מעל לרגע ולמקום ולמעשה נמצאת בעולמות גבוהים יותר מאלה הכרוכים בקיומנו המיידי.
ברגעי רוממות רוח שכאלה עולה הסיכוי להשראה ולתובנה כמו גם לעיתים לפתרונות לסוגיות מהותיות אשר קודם התלבטנו אודותם.
כך שעצם הריקוד, במיוחד זה הנעשה בצוותא ובמהלכו כולנו נמצאים יחדיו כמקשה אחת הנעה בריתמוס אחיד, מביא אותנו כבני אדם לרמה תודעתית גבוהה יותר. לתחושת אושר ושלווה אשר אינם דומים לאחרים, וזאת ממש בדומה כאמור, לאבותינו הקדמונים.
מעניין עוד לציין כי ריתמוס זה שלקצבו אנו רוקדים, אינו נוצר על ידינו, כי אם על ידי גורם חיצוני: די.ג’י, מלחין, או מתופף השבט..כך שבעצם אנו “פטורים” מכל התחבטות אודות קצב או אופי המנגינה, אלא פשוט מתמסרים באופן פסיבי למדי להחלטתו של ה”מרקיד”. עובדה זו מניחה לנו בכל השעות בהן אנו רוקדים, להיות משוחררים מכל מחשבה או התלבטות, פשוט להיכנס לריתמוס, לטראנס, לקצב, או כל מילה בה תבחרו לכנות החוויה הייחודית ולהגיע לשלווה קוגניטיבית המאפשרת להשראה ולתובנות חדשות לחלחל.
מעבר לכל אלה, יש כמובן לזכור כי ריקוד בצוותא גם מעלה את סיכויינו ליצירת חברויות חדשות, היכרויות מיניות, כמו גם אפילו “שרפת קלוריות” ” ועיצוב גופנו…
כך שממש לא חשוב מה גילכם, מעמדכם הכלכלי, או אפילו מה מצב הקואורדינציה שלכם, נסו למצוא לכם מסגרת נוחה, בה תרגישו חופשיים לנסות ולשוב לאותה חדווה פשוטה ומשחררת שכולנו כילדים הכרנו..פשוט לכו לרקוד!
אני עושה זאת שנים רבות, ורק שתדעו…כמה מרעיונותיי הטובים ביותר הגיעו בדרך זו. בחיי!
בברכה,
ד”ר אודי בר.
