בדידות, היא תחושה קשה, תחושה אשר כולנו חשים בה לעיתים.
היא יכולה להיות רגעית, להימשך לערב אחד, ועלולה גם להיות ארוכה.
אולם לעולם לא תימשך חיים שלמים – כי בדידות היא תחושה שמופיעה כאשר אנו מתגעגעים.
ואם אנו מתגעגעים, סימן שבעצם לא היינו לבד כל העת.
תחושת בדידות היא למעשה תחושה סובייקטיבית לחלוטין, העלולה לתקוף גם כאשר אנו מוקפים בהמון רב של אנשים, כי בדידות היא בעצם געגוע, געגוע לאדם מסוים, לאנשים מסוימים או אפילו לחוויה חברתית כלשהי. לגעגוע המסוים שלנו, אין אפשרות לחלוף אלא אם כן נשכח את האובייקט אליו אנו מתגעגעים, או ששוב נתאחד עמו.
מספר דוגמאות ….אנשים הנוסעים לחו”ל לנסיעת עבודה לבדם, סביר להניח כי בעת חזרתם לפנות ערב לחדרם בבית המלון יחושו בבדידות כלשהי. הוא יחושו בבדידות רק אם בדרך כלל בסוף יום עבודה הם רגילים לשוב הביתה אל חיק משפחתם, בני זוגם או פגישות עם חברים.
אדם הרגיל לחיות לבדו בביתו ואינו חולק את חוויות יומו עם אנשים נוספים, סביר להניח שלא יחוש במעמסה המעיק של תחושת הבדידות, פשוט כי בעצם לא יתגעגע לאיש.
מאידך, דווקא האדם החברתי יותר, אשר אשתו ממתינה לו בבית, או חבריו יוצאים לבר השכונתי בלעדיו הערב, דווקא הוא יכול לחוש בבדידות המעיקה ביותר.
דוגמה אחרת…למשל בני זוג שננטשו בסיומה של מערכת יחסים ארוכה, עלולים להיקלע לתחושות בדידות קשות מנשוא, גם אם יהיו מוקפים בידידים.
יתכן אפילו כי בשבועות הראשונים לפרידה יבלו זמן רב יותר בגפם מיוזמתם כי ירגישו בבדידות גם בחברתם של חבריהם הטובים ביותר.
הם פשוט יתגעגעו לחוויית השהות עם בן הזוג שנטש. רק לאחר התאוששות והשלמת תהליך הפרידה יוכלו שוב להביט בחייהם ולהיווכח עד כמה מלאים הם בחברים ומחזרים אחרים.
הגעגוע יכול לתעתע בנו, בכולנו, ולגרום לנו לחוש הכי בודדים בעולם גם במרכזה של מסיבה סוערת.
ובכן מה בעצם כל זה מלמד אותנו?
ראשית, כולנו חווים בפעם זו או אחרת את עולה המעיק של תחושת הבדידות.
שנית, אותה תחושה היא בדרך כלל סובייקטיבית ונוטה לחלוף עם שינוי הנסיבות.
שלישית, אם אכן אנו חווים תחושה זו, סימן הוא שאנו מתגעגעים למשהו, למישהו.
רביעית, יש לזכור כי מי שחש בדידות כעת, סימן כי בעבר לא היה בודד.
מי שבאמת חי לו את חייו לבדו, אינו מתגעגע לאיש, הוא אינו מרגיש בודד, הוא מרגיש שיגרה.
לסיכום, בפעם הבאה בה נחוש “הכי בודדים בעולם” נזכיר לעצמנו כי לחוש כך פירושו אינו כי אנו באמת בודדים, אלא להיפך “אנו יודעים אחרת ופשוט מתגעגעים”.
זכרו, אנשים בודדים באמת אינם מרגישים בדידות, כי אינם מתגעגעים לאיש ואינם מכירים חיים אחרים.
בברכה
ד”ר אודי בר
