ובכן, נפרדנו מגיבורנו ממש בעת החלטתו הגורלית לספר את הבנותיו אודות אותו הכוח. אותו הכוח אשר הוא מנסה בכל כוחו להגדיר ומנסה בה בעת לספר.
בפרק הקודם סיפרנו כי הוא י ד ע שעליו לספר. הוא ידע שזהו חלק מתפקידו. רק שלעזאזל עדיין נתקשה להבין, אז להיכן בעצם מוליכה הדרך?
כך או אחרת, הוא סיפר לכולם הגיגיו. ושוב, ראו זה פלא, בני עמו הבינו אותו. הבינו אותו אפילו בקלות רבה יותר מאשר יכל לחלום. הם חיבקו אותו, הם קיבלו אותו!
חלקם, התקשו לקבל חלק מתפיסתו אודות אותו הכוח, חלקם בעצם כעסו על אותו הכוח, אך הוא חש כי מוכנים להקשיב.לו זה הספיק, הוא ידע כי משימתו השלישית החלה!
משימתו הפעם הייתה להמשיך וללמוד את אותו הכוח, אולם מאידך עליו גם לדעת לספר. וכי מי אמר שמשימה יכולה להתחיל רק משנסתיימה לה הקודמת?
ובכן, גיבורנו לא נרתע. הוא היה כה מעודד וכה מלא אמונה בשליחותו עד כי אפילו שמח. הוא בעצם תמיד שמח לקבל משימות שכאלה,
רק ששנים רבות הוא לא זכה להן. שנים רבות הוא כלל לא חשב על משימות, שנים רבות הוא לא חשב על הכוח, שנים רבות הוא נאבק בכוח.
כדרכן של משימות אמיתיות, עצם הביצוע היה מסעיר. עצם תהליך מילוי המשימה גרם למבול גדול של תובנות.
לפתע הבין עד כמה משמימים יכולים להיות חיים ללא משימות. אולם, הוא לא ידע זאת קודם לכן, הוא אפילו לא ניחש. כבר סיפרנו הרי כי הוא היה מאושר,או חשב שהוא מאושר, גם קודם לכן. אז מה זה? מהו אותו מסך אשר נגול לפתע וחידד את מסתרי לבו, מה נשתנה?
הוא לא ידע את התשובה. אולם הוא ידע כי התשובה תתגלה לו בעתיד. בינתיים הוא ניסה לספר אודות הכוח.
הוא סיפר לכולם כי אותו הכוח נמצא בכולם.
הוא סיפר כי אותו הכוח רוצה להתגלות.
הוא סיפר כי יעודנו האמיתי הוא לגלות את הכוח בעצמנו.
הוא טען כי כאשר נגלה את הכוח בנו, חיינו יהפכו נפלאים.
הוא טען כי ברגע בו נדע את הכוח בנו, נגיע לפריחה אמיתית.
הוא ידע כי ברגע בו נמצא את הכוח בנו, נהיה כל יכולים!
הוא התקשה ללמד כיצד מגלים את אותו הכוח, הוא התקשה לשכנע את כולם כי לכולם יש את אותו הכוח.
אנשים טענו בפניו, אם בכולנו הכוח, אז כיצד זה שכה רבים סובלים? כיצד זה יש חולי, רעב, מלחמות, עצב?
כיצד יתכן כי חלקנו עניים וחלקנו עשירים? כיצד זה יתכן כי חלקנו יפים וחלקנו מכוערים?
כיצד יתכנו חיים ארוכים ומלאים בעוד רבים אחרים מתים נערים?
מדוע בכלל יש רוע?
לשם מה הוא נחוץ?
הוא הקשיב להם והוא הקשיב להם, וענה להם כך:
ראשית, הוא טען, אין רע מוחלט!
רע, הוא פעמים רבות הטוב המתקשה להיגלות.
שנית, בכל מאורע הנראה לעיתים כה הרסני בעתו, טמונים הזרעים של הטובה הגדולה המצויה בחובו. עלינו רק לחפשם.
שלישית, מי אמר שהחיים צריכים להיות קלים, מי זה טען כי עלינו ליהנות כל הזמן, ואולי בעצם עלינו ללמוד? אולי בעצם באנו לעולם לחוות חוויות, לעבור ניסיונות ולהחכים. כי אם הרי הכל היה קל וחלק כל הזמן, כיצד זה היינו מתפתחים? כיצד זה היינו מנסים בכל כוחנו לפצח את סוד החיים?
ללא סבל, ללא מצוקה, ללא סימני שאלה הרי כלל לא היינו מנסים לחפש תשובה, האין זאת?
הוא הזכיר להם כי הם, בני האדם, הם בעלי החיים היחידים אשר יודעים כי יום אחד ימותו. בני האדם הם המין היחיד המודע לכך כי חייו הם בני חלוף. עם ידיעה שכזו, הרי יהיה זה מן הבזבוז להעביר את כל חיינו ללא תהיות, ללא שאלות.
אם אכן חיינו היו כה סדורים וצפויים, אזי היינו משולים כאותם פרות דשנות המעבירות את כל ימיהן בליחוך דשא. הן אמנם שלוות, אך מי היה רוצה להידמות להן? ובכל אופן, גם אם היינו רוצים להידמות להן, הרי שמתוקף מהותנו ושאר בינתנו איננו יכולים לנהוג כך.
כך שיש לדעת ולקבל דברים כהוויתם, להבין כי חלק נכבד ממאורעות חיינו לעולם לא נבין וחלק אחר אם נעמיק מספיק יגלה לנו עולם מלא של תוכן ותובנות אשר יעניקו טעם ומהות מיוחדת לשגרת חיינו.
טוב נו, הם הקשיבו והקשיבו וענו לו כך:
הם אמרו, אם החיים הם בני חלוף, אז מדוע שבעצם לא יחלפו להם בנעימים, מדוע בעצם לטרוח?
לשם מה חשוב החיפוש ולשם מה נחוצה תשובה. בואו ונשמח ללא מחר!
הוא חשב רגע, הוא בהחלט הבין אותם, הוא יודע כמה סוחף וממכר הוא התענוג, אך הוא גם ידע כי תענוג לשם התענוג מותיר תמיד תחושה של חסר, תמיד מנציח את חסרונו ברגע שמסתיים. מאידך הוא כבר הכיר תענוגות אחרים, הוא כבר למד את העונג שבהישג, הוא כבר למד את העונג שטומנת בחיקה ההבנה והבינה. הוא כבר הכיר את עונג הצמיחה, עונג ההתפתחות ועונג השלווה השמימית.
עונג אשר בא לאט, אך מלווה אותנו עד יום מותנו.עונג אשר תומך בנו בעתות קשות ועונג אשר אפשר אפילו להעניקו כשי לאחרים. עונג אשר אינו מותיר חסר ותוגה אחריו, עונג אשר לעולם אינו חולף!
מאחר והבין, ענה להם:
הטוב ביותר עוד מצפה לכם, לחלקכם הוא יבוא בהקדם, לחלקכם ממש על ערש דווי אך כולכם בבוא זמנכם תכירו בעונג שלכם. רק חפשו אותו. הוא רוצה להימצא!!
בזאת נסיים את סיפור הסביונים שלנו,בשבוע הבא נחזור לספר לכם מעט מחידושי הרפואה ואולי אפילו אספר לכם על מחלה מסתורית וותיקה אשר החלה לחשוף את סודותיה ממש לאחרונה.
עד אז, נסו למצוא קצת שקט בלבכם.
בברכה,
ד”ר אודי בר.
