×

הנה הרופא מהטלוויזיה, תשאל אותו על טחורים

ד”ר אודי בר, פרשן הבריאות של ערוץ 1, כבר לא מתרגש כשמשווים אותו לג’ורג’ קלוני

חן קוטס­בר

מעריב

לינק: http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/353/825.html

לד”ר אודי בר, “רופא הבית” של ערוץ 1, פרשן הבריאות של מהדורת החדשות “שבע וחצי”, יש את השארם של ג’ורג’ קלוני, כריזמה הוליוודית וכמובן תואר דוקטור. “בטלוויזיה קוראים לי היום ‘רופא הבית’, אבל אני מרגיש ככה כבר הרבה מאוד זמן”, הוא אומר. “תחושת השליחות הקהילתית היתה אצלי כבר שנים. פעם, לפני מאה שנה, היה ‘רופא הכפר’ שהכיר את כולם אישית. היום זה לא קיים. רק השבוע ישבתי בבית קפה עם חברה. המלצרית זיהתה אותי, והצטרפה לשולחן שלנו. ככה, בתוך דקה. היא פשוט התיישבה לידי, במקום להגיש, בלי שהכרנו קודם, ובתוך ארבע דקות סיפרה לי שהיא סובלת מבולימיה מגיל 16, שיש לה דימוי עצמי נמוך, שהיא יודעת שהיא צריכה טיפול, שהיא לא יודעת מה היא צריכה לעשות. אני כמובן המלצתי ונתתי לה את מיטב עצותי, ככל יכולתי. אם אני יכול לעזור, למה לא?”.מה מודל הרופא המועדף עליך?”רופא שלוקח אותך כאדם שלם, כמכלול. הרפואה איבדה את זה מתחת ידיה. אני רופא כללי ואני גאה בזה. צריך להחזיר עטרה ליושנה של הרופא שיושב איתך, מקשיב לך, לא אומר בלי שהוא מרים את העיניים מהניירת: ‘אה, יש לך כאב ראש? לך תעשה סי.טי’. אולי א תה מתוח, אולי אתה במשבר, אולי אתה רוצה לדבר?”.

מדוזות, אנתרקס, נחשים

לפני ארבע שנים הגיע בר לטלוויזיה, לתוכנית “רשת על הבוקר”, במקרה. הוא התראיין וסיפר שם על הוויטמינים, תוספת מזון שהיא גשר מחבר בין הרפואה המשלימה לקונבנציונלית, וזכה להצלחה מסחררת. בעקבותיה הוזמן לעוד ועוד ראיונות בתוכניות הבוקר ועסק שם בעיקר בנושאים חדשניים כמו גיל המעבר לגבר ועוד. בהמשך עבר מהערוץ השני לראשון ובחודשים האחרונים, כאמור, הוא רופא הבית של הערוץ הממלכתי. הוא מפרשן בעיקר נושאים הקשורים לאקטואליה. בין היתר דיבר בתקופה האחרונה על מדוזות, אנתרקס, קדחת הנילוס, נזקי שמש והכשות נחשים. “יש משהו בערוץ 1 שמזכיר לי תום של התחלה”, הוא אומר. “המראיינים של התוכנית, גלעד עדין ומי שהכי עושה לי כיף שם, יעקב אחימאיר, נותנים אווירה של ביחד. מאוד נעים לשוחח. מעבר לכך שנותן לי חדווה לדעת שאני מעביר אינפורמציה מדעית בצורה נהירה לציבור. אני מעביר אינפורמציה חשובה לציבור הרחב, כשהיא לעוסה ורהוטה, ואני יודע שמבינים אותה, שזה מקנה ביטחון לאנשים בבית, שזה עושה להם טוב.”לפני ראש השנה למשל עשינו אייטם, איך להימנע מהשמנה בחג. אני חשבתי לתומי שעם כל הכבוד לכל מתכוני הדיאטה, יש מ שהו חשוב יותר מזה. נזכרתי בכל המובטלים שהצטרפו למעגל המובטלים השנה, בכל החולים הכרונים שלא החלימו, ברווקות שלא התחתנו, בגרושים החדשים, כל אלה שבשבילם החג לא שמח, אלא יום נורא קשה. אמרתי: ‘בואו נזכיר לחבר’ה האלה שמדובר בסך הכל בעוד יום, זה הכל’. הרי הרבה אנשים מתסכול, מאי שקט, רצים למקרר. אם אנשים יימנעו מהדכדוך, הם יוכלו להימנע מהריצה הזאת למקרר. בעיני זאת רפואה פרופר. זה יותר משמעותי מאשר להגיד: ‘תאכל מרק לפני האוכל, כדי שתרגיש שבע ואחר כך לא תטרוף’. בחרתי במודע לנסות לצמצם את עצותי לדיאטה לחג, כי לא חשבתי שתפקיד רופא לעסוק בנושאים שבהם תזונאיות עוסקות, ולא מפחיתות כבוד. חשבתי שהציבור יכול לקבל טיפים לדיאטה בכל מקום אחר, ורציתי לתת לאנשים משהו אחר”.עיראק מסוכנת לבריאות?”בנושא הזה עוד לא טיפלנו. כי כל האפשרויות קיימות כרגע, וצריך להמתין. אני לא רוצה להישמע נביא זעם, אבל לצערי אני יכול להגיד רק שאם תהיה לוחמה ביולוגית, אי אפשר לחסן את כל האוכלוסייה כעת. זה בלתי אפשרי. לעניין טילים עם ראשי נפץ כימיים, מסכת המגן היא תשובה חלקית וחדרים אטומים הם בחזקת לעג לרש. זאת האמ ת”.

פריק של “אי.אר

בין יתר תפקידיו משמש ד”ר בר כיועץ מומחה לתוספי מזון ורפואה אסתטית, והוא חבר באגודה האמריקאית לאנטי אייג’ינג. אבל עכשיו הוא כבר סלבריטי. אנשים עוצרים אותו ברחוב, אחרים מחזרים אחריו בטלפון. בשיחה עם אנשים הוא מתרגם את כל המונחים הרפואיים הלועזיים למילים של בני אדם. מפזר פרטים על עוד מחקר חדש ומבטיח לאדם החרד שמולו. “כמעט כל אדם מנסה ללקט כמה שיותר אינפורמציה על מחלות, על רפואה, כדי לזהות, אולי בעתיד, שמא, פן, הוא יזדקק”, הוא אומר.למה אנשים אוהבים לראות רפואה בטלוויזיה?”כי זה הכי מעניין בעולם. נושא הרפואה, אם הוא מוגש בצורה אישית ועם קצת יותר טאץ’ אישי, פחות מנוכר, אין לו תחרות. אדם קרוב אל עצמו, ורפואה זה אנחנו”.בגלל זה אנשים אוהבים סדרות כמו “אי.אר”?”כש’אי.אר’ התחילה, בשנים הראשונות, אני הייתי צופה אדוק שלה. אפילו שיש שם קצת גלוריפיקציה, כשרופא אחד יכול בתורנות אחת לעשות אטובציה לחולה אחד, החייאה לאחר, ובמקביל לנתח ילד. אבל בסך הכל היה שם קשר מאוד הדוק למציאות. אנשים כתוצאה מחרדה, מפחד, רוצים לדעת יותר רפואה ממה שהם יודעים. הצופה, בתת מודע, חושב שאם ה וא ילמד מספיק, הוא יוכל להציל את חייו בבוא העת. האדם מן השורה חושב אחרי כל פרק של ‘אי.אר’, או כל תוכנית אחרת בטלוויזיה על רפואה, ‘אוי, למדתי על עוד מחלה היום’, וזה נותן לו ביטחון שאולי הוא יוכל להיעזר בידע הזה מחר, מתישהו”.עם מי הכי הזדהת שם?”פאדיחה לספר. כשראיתי ‘אי.אר’ מצאתי את כל אחת מהנפשות הפועלות בתוכי; מצד אחד, המסירות וההתחבטות הרגשית של גרין, מצד אחר, האקטיביות והאמביציה של בנטון. נורא אהבתי את המקצועיות והמחויבות של וויבר, כי חייבים ברפואה להיות גם ככה, ולעומת זאת, החיוך בקצה העין של קלוני. בדיעבד, בינינו, הם כולם פרווה; בנטון תמיד עצבני, גרין תמיד קצת מתלבט וקצת רכרוכי, קלוני יותר מדי איזי, והצולעת? היא יותר מדי מצומקת. אז אף אחד לא ממש מספק אותי. אני לפעמים כמו בנטון ולפעמים כמו ד”ר גרין ואומרים גם שאני כמו קלוני, כי זה האובבייס. בגלל שיש לו דמות של צ’ארמר כזה. זה בסך הכל מחמיא לי, אבל זו רדוקציה לאספקטים נוספים באישיות שלי. קלוני הרבה פעמים היה זחוח דעת, והגיע לתורנויות שלו שיכור, וקרלס. לדעתי הוא היה בכלל צריך להיות מפוטר מזמן, הרבה לפני שהוא יצא מהסד רה. לא יודע איך השאירו אותו. הוא עשה דברים שהם בחזקת סיכון לחולה, וזה לא מקובל עלי”.

המחלה טרפה את הקלפים

בר, 36, נולד וגדל ברמת­גן. בן יחיד. אמו נפטרה כשהיה בן 19 מסרטן. הוא מעיד שכל חייו חלם להיות רופא. “אף פעם לא היתה לי דילמה”, הוא אומר. “רפואה היתה חזון ברור מבחינתי, כי זה תמיד היה הכי מרתק בעיני. אין מקצוע מרתק יותר מהתעסקות באדם עצמו. אתה קונה מכשיר וידאו טוב, נורא בא לך להכיר אותו, לדעת איך הוא עובד. רפואה זה בעצם ללמוד את ה’מניואל’ שלך עצמך, במקום של הווידאו, תענוג עילאי. זה מקצוע שהוא ייעוד. בגלל זה כל כך מצער אותי שזה עדיין חלומה של כל אם יהודייה, בן רופא. רפואה היא ‘ג’וק’. אם משכנעים אותך לתוכו, אתה תהיה אומלל עד סוף ימיך. אסור להתקרב למקצוע הזה אם אין לך באמת את הלהבה, כי הוא יכלה אותך”.אחרי שסיים את שירותו הצבאי, החל בר את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת תל­אביב. בשנת ההתמחות, לפני שש שנים, חלה בלופוס (זאבת). זו היתה בעצם נקודת המפנה של חייו. “המחלה יכולה לתקוף בכל מיני רמות, ואצלי היא תקפה בצורה קשה במיוחד”, הוא אומר. “מבחינתי זה היה ‘אנד אוף דה סטורי’. קודם חשבתי שאני אתמחה בכירורגיה או בפנימית, כשברקע היתה כל הזמן גם הפסיכיאטריה. הכל היה ברור וסדור, דרכי היתה מאוד ברורה לי. המחלה טרפה את הקלפים וגרמה לי לראשונה לעשות אתנחתה. פתאום הרגשתי כמו תחת מפולת שלגים, כשאני צריך לחפש ימינה ושמאלה, לפלס לי דרך. מסלול לא קל, אבל בזכותו אני חושב הגעתי למצב שבו היום, ברפואה, אני נוגע בכל התחומים ולא מתמחה ב’פלחון’ מסוים דווקא. בזכות המחלה אני מחבק היום את הרפואה כולה ומנגן עליה כמו על נבל”.כשבר מדבר על מה שקרה לתפישת עולמו כרופא, בעקבות המחלה, הוא מתכוון לחשיפתו להמון אינפורמציה כללית, שלא הגיעה אליו במהלך לימודיו בפקולטה לרפואה. בר היה נואש בחיפוש אחר מזור למחלתו. לופוס נחשבת מחלה כרונית. הטיפול שהרפואה הקונבנציונלית מציעה לטיפול בסימפטומים של המחלה, לא לריפוי, לא פשוט ויש לו פעמים רבות תופעות לוואי; בר טופל במשך חצי שנה ב­60 מיליגרם קורטיזון ביום. הרבה. עד היום הוא מחזיק בתיק שלו תמונה מאותה תקופה, שם הוא נפוח כולו. השלב הבא שהוצע לו היה טיפול כימותרפי. בר סירב. “קיוויתי שהדברים יסתדרו עם הקורטיזון, הטיפול הרגיל”, הוא אומר, “אבל זה לא קרה. אנשים כבר לא זיהו אותי, ובמצב המחלה עדיין לא היה שינוי. בדרך הנוספת, כימותרפיה, לא רצי תי להשתמש, בגלל שידעתי שחלק מתופעות הלוואי שלה לא הפיכות. אז זרק לי רופא כליות שיש בספרות המקצועית דיווחים על כך שחומצות שומן עוזרות לעניין הפגיעה של הלופוס בכליות. אחזתי בחוט הזה, רצתי לספרות וראיתי שכבר כמה שנים יש קונסנזוס שתוספת אומגה 3, שמן דגים, מטפלת באמת בתסמונת של לופוס בכליות. אז החלה התזוזה. התחלתי להכיר את ‘הרפואה החדשה’. כל הנושא של תזונה, תוספי מזון, ויטמינים, מינרלים, צמחי מרפא ודומיהם, הקשר של גוף ונפש, שהוא אחד הנושאים הנחקרים ביותר בעולם המדע כיום, ולפני עשור כמעט לא היה קיים. גיליתי עולם שלם שבבית הספר לרפואה לא לימדו אותי אותו. כל הנושא של ‘רפואה מונעת’. תכל’ס, הרי לכל המחלות הקשות שהאנושות לוקה בהן, סרטן, מחלות אוטואימוניות, אפילו התקפי לב, אין לרפואה היום תשובה הולמת. הרפואה אומרת לכן: ‘בואו נמנע את הדברים האלה מראש’. אני רציתי ללמוד את הדבר הזה, רפואה שלמה שמתהווה היום מול עינינו. שנה שלמה קראתי ובדקתי. מבחינתי זאת היתה מלחמת הישרדות, מאבק לחיים שלי עצמי. תמריץ גדול מזה לא יכול להיות לרופא”.

קוקו, ליוויס ושתי כלבות

הבית של ד”ר בר הפך לארכיון. הוא אסף אלפי מחקרים ומאמרים שעוסקים בנושא של תוספי מזון, מה כן ומה לא לאכול, מה גורם להחמרה של הלופוס ומה מיטיב, והחל להעמיק בכל הנושא של תוספי מזון ושילובם כטיפול תומך במחלות שונות וכהשלמות תזונתיות במצבי חסר שונים. בהמשך, בנוסף, עשה התמחות בת חצי שנה בבית החולים הפסיכיאטרי שלוותה, כדי להבין טוב יותר את נפש מטופליו והתמחה באירופה בהזרקות למילוי קמטים וטיפולי לייזר שונים. היום הוא מטפל במרפאה שלו במחלות אוטואימוניות וכרוניות, אבל גם ברפואה אסתטית ובאנטי אייג’ינג. שילוב שמעורר קצת ספקות. אבל בר ממהר להרגיע. “אין אצלי זריקות מסתוריות ותרסיסים סודיים”, הוא אומר. “אני גם לא נטורופת. אני בעד רפואה אינטגרטיבית. אני מלקט את המיטב מכל העולמות. כשמגיע אלי פציינט ואומר לי: ‘דוקטור, כואב לי, אני חולה אבל אני לא מוכן לקחת שום תרופה’, אני מיד אומר לו: ‘אנחנו פה לא פנאטים, זאת לא כת’. כל דרך טיפולית שהוכחה כיעילה ושאני חושב שהיא חיונית, אנחנו משתמשים בה. אני לא מוותר על הרפואה הקונבנציונלית בשום פנים ואופן. הרפואה הקונבנציונלית היא הבסיס, ההתחלה. אין תחליף למה שלומדים בבית ספר לרפואה שבע שנים ואי אפשר להיות מרפא בהוקוס פוקוס, אחרי שנתיים קורס”.הוא עצמו, בעקבות מחלתו, הפך לצמחוני, שאוכל דגים ונעזר גם בתוספי מזון. הדיאטה שסיגל לעצמו בעקבות מחלתו הפכה עבורו לאורח חיים. כבר שש שנים המחלה לא שבה והתפרצה אצלו. בר לא אוכל בשר, למרות שהוא מת על המבורגרים, אבל כן מעשן שתי סיגריות ביום, לא יכול להתאפק. “אני בעד התאמות תזונתיות, בהתאם למצב החולה לפני”, הוא אומר. “יש את כל הבבל”ת הזה, שאסור למשל לאכול קמח לבן. אבל האוכלוסייה מקדמת דנא אכלה קמחים. דברים כאלה מעצבנים אותי, מטריפים. או אלה שאומרים, ‘איסור גורף: אל תאכלו קמח לבן, אל תאכלו סוכר’. אז מה, לא נאכל עוגות? אלה חיים, בלי עוגות? אני צריך ללמד פציינט מה לאכול בהתאם למגבלות האישיות שלו, ואין שום סייג שחל על כולם”.הצהוב של הביצה?”האיסור על אכילת ביצים הוא מיתוס. זה משגע אותי. לי עם ביצים אין שום בעיה. שום דבר”.בנוסף לעבודתו במרפאה ולפרשנות שהוא עושה בטלוויזיה, בר מלמד במכללת רידמן, מרצה בפני רופאים, ומשמש כרופא הבית של כמה אתרים באינטרנט. שם הוא כותב לפונים אליו בסגנון אישי, גם על עצמו ועל מה שעובר עליו; על תזונה, ויטמינים ותוספי מזון, אבל גם על אהבה. הוא עצמו, אגב, רווק, מגדל שתי כלבות, חובב מוזיקה וציור. לא מזמן הציעו לו לעשות תערוכה של ציוריו. בין החולים שלו הוא מסתובב בקוקו ארוך, ג’ינס ליוויס וז’קט מחויט. בטח לא הרופא הקלאסי. “ליהודים יש פחד גדול ממחלות”, אומר בר, שיודע את נפש מטופליו. “יהודים זה עם חרד בגדול, עם חרדה יותר בולטת מאשר בעמים אחרים. אחד מביטויי החרדה הוא כמובן גם נטייה לחרדות גופניות. לכן אני חושב שיש אצלנו קצת יותר היפוכונדרים מאשר בעמים אחרים. עובדה שיש גם הרבה מאוד רופאים יהודים”.מאיפה הנטייה של הישראלי לבקש תמיד חוות דעת של עוד רופא?”אה, הישראלים הם סקפטים מטבעם. הם תמיד רוצים ללכת לעוד רופא ואפשר לשייך את זה, בחיוך, לגנום היהודי. זה אתגר לעבוד עם חולים כאלה. הם בדרך כלל חדי אבחנה, מאוד אינטליגנטים, קשובים וערנים בצורה יוצאת דופן. בסך הכל החולה הישראלי שמגיע לרופא הוא מאוד פדנט. כל אחד בודק בציציות את הרופא שלו”.אילו מחלות הכי מפחידות אותנו?”סרטן, עדיין. אנשים עדיין קוראים לזה ‘המחלה’. יש פחד גם מההגדרה ‘מחלה כרונית’, ולאחרונה יש יותר ‘אוורור’ גם לחרדה מפני ההזדקנות”.כשפונים אליך ברחוב, מה השאלה הכי נפוצה?”אחרי שמודיעים לי שראו אותי בטלוויזיה ושהבינו והפנימו כל מה שאמרתי, כל אחד עובר מיד לבעיה הרפואית שלו, או של קרוב המשפחה שלו. לא מבזבזים זמן…”.

בקרוב תוכנית אישית

בקרוב ייצא ספר של ד”ר בר, ובו קובץ מעצותיו ומכתבותיו באתרי האינטרנט. במקביל, בעקבות הצלחתו כרופא הבית, קיבל מספר הצעות להגשת תוכנית טלוויזיה אישית, שתעסוק כמובן בנושאי בריאות. בר, בינתיים, שוקל. “אני לא רוצה תוכנית שתהפוך ל’תצפית'”, הוא אומר. “אפילו שאני מתתי על התוכנית הזאת. היא היתה יבשושית מדי. לי יש חזון, איך רפואה צריכה לעבור בטלוויזיה. אסור שזה יהיה אמנם משהו בסגנון של ‘תצפית’, אבל גם אסור ליפול למלכודת של רפואת אליל, כל מיני מרפאים שעוסקים ברפואה אזוטרית ומדברים על גימיקים ברפואה, אטרקציות. רפואה זה לא גימיק. מעבר לכך שאני רוצה שבתוכנית שלי יהיה קשר אישי ביני ובין הקהל, שהקהל יוכל לטלפן לאולפן, לשאול שאלות, שזה יהיה דינמי, חווייתי, כייפי כמו ‘אי.אר’, כי אין מרתק מהמציאות עצמה. ובמקביל, שיהיו נושאים נבחרים שקשורים לאקטואליה ולבריאותו ולרווחתו של כלל הציבור הבריא”.אין חשש שבסוף תהפוך לכוכב תקשורת ולסמל סקס יותר מרופא?”לא. אני יודע שאני לא אאבד את המקצועיות שלי, כי אני מאוד מקפיד להישאר נאמן לרפואה הקונבנציונלית, לאתיקה ולז’רגון שלה. אני כן אשמח אם אני אגרום לעוד צעירים לגלות תשוקה למקצוע הרפואה, בזכות הדרך שבה אני מעביר את הדברים בטלוויזיה, ולאנשים אחרים לשמור על חיים בריאים, או להתמודד עם מכה לא סימפטית שנחתה עליהם. אני אומר: ‘או.קיי, בשבילכם אני ג’ורג’ קלוני, גם בסדר. אז קודם תתפעלו מזה, לא רע שיש מראה ויזואלי שעוזר לעבור מסך, ואחר כך גם תקשיבו למה שאני אומר’. ככה אני אוכל להעניק קצת מהידע שלי, לפזר חרדה. אני אשמח אם אוכל לעזור אפילו לאדם אחד”.

Go Top
Shopping Cart
There are no products in the cart!
Subtotal
0.00
Total
0.00
Continue Shopping
0