תסמונת האח הגדול – אבחנה חדשה, מאת דר` אודי בר
{ מאמר זה פורסם במהלך העונה השניה של התוכנית }
תסמונת חדשה הולכת ונוצרת ממש לנגד עיננו- תסמונת פוסט טראומטית למשתתפי סדרת הריאליטי האח הגדול.
אם עד לאחרונה, היה זו משאת נפש של כל תאב פרסום וחשיפה להשתתף בתוכנית המציאות האח הגדול, בקרוב יש לשער, תתפוגג תכנית מציאות פופולארית זו ותיעלם מהמרקעים בארץ ובעולם.
בעתיד, פורמט תוכנית טלוויזיה זה יוכר כתוכנית המסוכנת למשתתפיה וכזו העלולה לגרום לתסמונת פוסט טראומטית קלאסית.
תסמונת פוסט טראומטית היא אבחנה פסיכיאטרית מוכרת וידועה המתארת חוויות רגשיות קשות אשר ממשיכות להעיב על חיי אלה שסבלו מהן גם זמן רב לאחר שהסתיימו. נפוץ למצוא תסמונות פוסט טראומטיות בקרב עצורים בתנאי מעצר קשים וצפופים, בכלואים לתקופות מאסר ממושכות, וכמובן בקרב אלה שעברו התעללות רגשית או גופנית ממושכת.
ביטויה של תסמונת פוסט טראומטית ניכרים בכל תחומי החיים של הסובלים ממנה, ומתבטאים בין היתר בהפרעות שינה, רמות גבוהות של מתח וחרדה, עוררות ודריכות תמידיים המביאים לרוגזנות ואי שקט מחד או לדיכאון ותחושות של חידלון ואי עשייה מאידך.
בתוכניות הראשונות ששודרו בעולם, כמו גם בארץ, לא היה כל יעד ברור או מודל התנהגות רצוי ומקובל. כל המשתתפים במהדורות התוכניות הראשונות חשו כי הם נוטלים חלק בדבר אוונגרדי ומהפכני וכל התנהגות או התנהלות היו צפויים בגלל החדשנות שבדבר.
עם זאת, המשך הופעתן של תוכניות מציאות דומות במהדורות חדשות ומשתתפים חדשים הביאה ליצירת אבחנה ברורה של כיצד “יש להתנהג” על מנת לשרוד, כמו גם מודלים ברורים של הצלחה וכישלון.
הסטריאוטיפים אליהם מנסים להתאים עצמם כל אחד ממשתתפי התוכנית מביאים להקצנה של מרכיב מסוים באופיים או אישיותם, ובכך לדכא ולהפנים מרכיבים אחרים ההופכים אותם לאינדיבידואל שהם.
הם עושים זאת, מבלי משים ולו כדי “לשבות לב הצופים” או לשרוד “הדחות” פנימיות של יתר המשתתפים.
הדחקה זו שלל מרכיבים אישיותיים אשר מתחוללת באופן טבעי בנוכחות מצלמות ושותפים רבים לכל רגע משעות היום והלילה, לצד תחושה ברורה אשר אין להתעלם ממנה בה המשתתפים אינם זוכים לרגע קט אחד של פרטיות, וזאת לפרקי זמן ממושכים של שבועות רבים, תוביל בוודאות לתסמונת פוסט טראומטית בדרגה זו אחרת בקרב כל המשתתפים בעתיד.
אספקט זה של תוכנית המציאות האח הגדול טרם נדון בפומבי, עדיין הצופים “המכורים” כמו אלה העוברים בשקיקה רבה את המיונים הבאים לתוכנית הבאה נמצאים בהכחשה בגלל ההתלהבות שבחידוש וכמובן תשוקת המשתתפים לחשיפה והפרסום המיידי שמוענק להם – וזאת במיוחד בתקופתנו הנוכחית בה להיות אלמוני נתפס כגרוע מלהיות עני.
אולם כבר בקרוב יתחילו לפעפע לתודעתנו המחיר היקר הנגבה מאותם
משתתפים ונושא סבלם האישי והתסמינים הפוסט טראומטיים שחלקם יחווה בבירור יהפכו תוכנית מציאות זו לגל עכור בעברנו.
בברכה
ד”ר אודי בר