פנים לחווית האהבה

היום אשוחח עמכם על אהבה. לא, לא אהבה נחמדה כזו, אלא על זו שקשה. על זו שאינה מתגשמת. אבל איני מתכוון סתם לאהבה נכזבת, הרי על זה כבר כתבו הרבה לפני. אלא אני מתכוון לדבר עמכם על אהבה אשר אינה משוחררת. על אהבה אשר קונפליקטים פנימיים אשר אינם קשורים כלל לאהבה אינם מאפשרים את שחרורה.
אתם מכירים אהבות שכאלה? האם חוויתם קשרים אשר לא נתממשו בגלל שאחד הצדדים לא אפשר לעצמו לאהוב? האם בהתפכחות של לאחר מכן למדתם לזהות כי אלה אשר סירבו לאהוב אתכם, פשוט פחדו מכך. אני בטוח כי רבים מכם כבר היו שם. ולאלה אשר חושבים שלא היו שם, אספר כי הייתם גם הייתם, אתם עדיין פשוט עוד לא הבנתם את זה.
מאידך, איננו יכולים לכלול בהגדרה זו חוסר משיכה מינית וסתם חוסר ניצוץ מאחד הצדדים. כאן אפשר להשאיר זאת ביד בגורל, או איך שלא נכנה את זה אשר טורף את קלפנו. אני מתכוון לאהבה אשר אתם יודעים כי כמעט ונולדה, אהבה אשר כבר יצאה לדרכה, כמעט, אולם מניעים פסיכולוגים, או כאלה אשר אינם ברורים לכם מנעו ממנה להוולד. או אפילו קשרים אשר החלו לרקום עור וגידים, בהם תחושת היחד החלה להתממש, ולפתע נקטעו, סתם כך, בדרך שאינה מובנת לכם כלל. בקיצור, נראה לי שהבנתם את הנקודה.
או.קי. אז מה הקטע הזה עם האהבות האלה? מדוע הן אינן מתממשות? מדוע למרות שנוצרה התקשרות, היא לפתע נפסקת?
ובכן, התשובה היא מורכבת. התשובה אף משתנה בין מקרה למקרה, אולם ישנו מכנה משותף למרבית המקרים- פחד.
אנשים רבים כאשר חשים בתחושות רגשיות עזות, מתעוררת בחלקם חרדה. חרדה אשר בדרך כלל נעוצה בילדות מוקדמת-חרדת הנטישה. אני בטוח כי לכאורה איני מחדש לכם דבר, אולם שימו לב, מה שאני מנסה להאיר כאן הוא כי לחרדת הנטישה פנים רבות. היא אינה מתכוונת לומר תמיד נטישה באופן המילולי של המלה, אלא לעיתים היא לובשת צורות אחרות. חלק מהן מתבטא בפחד פן מושא אהבתם יחלה וימות, חלקם פוחדים פן מושא אהבתם יבגוד בהם והם לא יוכלו לשאת זאת. חלק חוששים כי יבלעו בתוך מושא אהבתם וחלק אפילו פוחד כי אם יאהב אזי יצהיר על נחיתותו.
כך או אחרת, חרדות הנטישה באנשים רבים הן כה מושרשות וטבועות במבנה הרגשי, עד כי אינם אפילו מודעים לקיומם. ואתם יודעים מה הכי עצוב, שהן מאמללות אותנו. הן מונעות מאתנו לנחות לקשרים פורים ומפרים, הם מונעות מאתנו זוגיות, הם מונעות מאתנו אהבה.
אהבה היא רגש עז ובעל גוון אופייני, אין לערבב רגש זה עם כל רגש אחר, כי אז נעכיר את צלילותו. חישבו על אהבה, אסור לה לאהבה להתבלבל לה עם חרדה, עם קנאה, עם תסכול, היא אינה יכולה לסבול זאת.
אהבה מתוקף עוצמתה, כדי ליהנות ולממשה היא חייבת להיות טהורה.
כעת חישבו לכם, אם אותם ניצני אהבה (אגב, אני אומר ניצנים כי אהבה בהחלט צומחת על פני זמן, ימים, חודשים או שנים),יושחתו על ידי חרדות נטישה, הם עלולים לגווע, במיוחד אם מנגנוני ההגנה שלנו מאוד משומנים. זאת אומרת אנו משתמשים בהם כל הזמן. אז, ברגע בו אנו חשים כי אולי נוכל להתאהב, אנו מיד מעלים את חומת ההגנה שלנו, אנו מיד חונקים את הניצן. ואז הוא גווע. כי הוא הרי רק ניצן. ואז אנו נותרים שוב לבד, אך מרגישים הקלה, כי הסרנו את האיום. הסרנו את הפחד מפני אותה חרדה ערכאית בתוכנו, חרדת הנטישה.
אתם מבינים, אנו כה פוחדים מהכאב עד כי איננו מעיזים. אתם מבינים עד כמה הילדות חשובה עכשיו. אי שם בילדות שלנו, נעוצה ההטבעה של אותה החרדה. גם קשרים חולניים יכולים להתנות בנו את הדפוסים הללו, אולם ההטבעה המשמעותית ביותר נמצאת דווקא שם בילדות.
מקובל לטעון כיום כי בשנתיים הראשונות של חיינו, נוצרת לה מעין תקשורת בלתי מילולית עם הורה הדומיננטי בגידולנו. במהלך אותן שנים אנו רוכשים, או שלא, את היכולת שלנו לתת אמון, לבטוח בכך כי האדם שמטפל בנו יציב ואינו נוטש.
גם אמהות אשר לימים נחשבות מצוינות, לעיתים באותן השנים המוקדמות, מפאת מיזגן, אופיין, או אפילו עבודתן, לא יצרו בילד את תחושת הקביעות הנחוצה כל כך, תחושת הביטחון והידיעה כי לא אפשרית כלל נטישה.
ובכן, חלק גדול מילדים אלה עם השנים יתקשו בהתאהבות, יתקשו להפקיד ביד אחר את היקר להם מכל, את אושרם. כי הרי מה זו חרדה? חרדה היא חוויה קשה, חרדה אינה מותירה מקום לאושר, היא מכלה, אותם בוגרים הרי כבר טעמו טעמה בילדותם, הם אינם מוכנים להסתכן יותר!! את מבינים אותי?
ובכן, אותו טיפול אשר זכינו לו בשנותינו הראשונות, נמצא ביסוד חיי כולנו כבוגרים. מדהים לא?
אבל, נניח לעבר, מה עושים עם ידע זה כעת? להבא, כאשר אינכם מבינים הכיצד זה בן או בת זוג אינם מסוגלים לפתח קשר רומנטי שהחל, או מסיימים אותו בפתאומיות בלתי מוסברת, סביר להניח, כי הם פוחדים.
ומה זה אומר לגבינו? עלינו להבין ולסלוח ומאידך לא לשאת על גבנו את מטענם העודף. איננו צריכים להתעצב בשבילנו, אין זו אשמתנו, אנו יכולים להתעצב אבל, בשבילם!
אנו יכולים לשמוח כי ביכולתנו לאהוב ללא חשש ולצפות לאחר. יש רבים אשר מתוך רצון לשנות ולהשפיע מנסים לעיתים לשחרר סבך זה בבני זוגם, להם אני מציע, עשו זאת רק אם אתם ממש אוהבים, אחרת זה לא שווה את זה. זהו תהליך מעייף אשר גוזל את מירב כוחותינו, עשו זאת רק אם אינכם יכולים אחרת. בדרך כלל אנשים אינם משתנים, סביר להניח כי רק טיפול יכול לעיתים לשחרר סבך זה, אולם אפילו זה אינו וודאי. כך שלעשות זאת לבן הזוג האחר במהלך יחסים היא משימה אשר בדרך כלל אינה מסתיימת בהצלחה. ולאחריה באה התפכחות מכעיסה, אנו מבינים עד כמה בזבזנו את כוחנו, ועוד לשווא!

בקיצור…. אהבו את אלה שאוהבים אתכם. נשמע פשטני, האמינו לי זה ישמור עליכם. אתם עוד לא מבינים כמה.. מאידך אל תפחדו לאהוב את אלה שאוהבים אתכם!
מקווה ששחררתי לפחות לב כואב אחד….

בברכה,
ד”ר אודי בר.