×

מעבדות לחירות – תמיד אקטואלי

נושא היציאה מעבדות לחירות, על כל סמליותו, הוא נכון ואקטואלי לנו כיום, ממש בעצם כמו אי פעם בעבר.

עבדות וחירות הם מושגים אוניברסליים. אוניברסליים כל כך, עד כי מתאימים לכל תקופת חיים, חברה עת ומועד.

ועלינו אפילו גם מוטלת החובה והמנהג לקרוא סיפור היציאה ממצריים – כל שנה.

בכל שלב במהלך חיינו קיים לו מרכיב אשר נקל לזהותו כ-“עבדות” השנואה ובמקביל תמיד קיימת לה השאיפה לחירות הברורה כל כך.

ובכל זאת, דווקא במהלך תקופות בחיינו בהן אנו מחליטים סוף סוף על נקיטת המהלכים החיוניים כדי לזכות באותה חירות ודווקא לאחר שערכנו את השינויים הנדרשים ויצאנו מעבדותנו הפרטית, עלולים לפתע להופיע חרדה, תחושת כישלון ורגשות חרטה קשים .

אם כן, כיצד זה יתכן שקונפליקט שכזה שוכן לו בבסיסה של יציאה לחירות?

איך יתכן זה כי דווקא לאחר שהתחלנו להגשים את שאיפתנו הכל כך ברורה לחירותנו האישית- אנו עלולים להיתקף ברגשות חרטה?

לעבדות יתרון אחד על פניה של החירות. היא מוכרת יותר. היא הייתה שם קודם.

וכך, לאחר שנראה היה לנו כי הגשמנו את שאיפתנו לחירות לפתע צץ לו הקושי הראשון– ופתאום איננו בטוחים עוד כי נהגנו כשורה, ו”אולי בעצם קודם היה טוב יותר?” ואולי “התחלקנו על השכל כשעזבנו את המשכורת והפנסיה בשביל עסק עצמאי?”.

ואולי “זו הייתה קפריזה אופיינית ורגישות יתר שהחלטת לעזוב אותו בבגידה השלישית? אולי בכל זאת הוא היה משתנה?”.

ואולי “בכל זאת לא היית צריך להתווכח עם מנהל המשמרת, אולי היית צריך פשוט להבליג על העלבון?”.

ואולי ואולי ואולי…

תחושות אלה אינן זרות לאלה אשר השלימו תהליך גדול של שינוי.

גם לאחר השגתה של חירות והשתחררות ממסגרות מגבילות – רגשיות או מקצועיות, נפוצים געגועים לסיר הבשר. געגועים אשר בקוראנו אודותם בהגדה בערב הפסח איננו יכולים שלא ללגלג על אותו עם חסר אמונה אשר מעז לערוג אל ימי עבדותו שזה עתה נסתיימו וזאת רק בגלל מחסור זמני במזון.

אולם כולנו בעצם עדיין נוהגים כך כיום.

סיר הבשר והגעגועים אליו- המוטיב האוניברסלי ,יכול להתאים עכשיו בדיוק כמו לפני מאות שנים וכנראה גם בעתיד לבוא.

טבע האדם הוא בדבר.

בכל פעם בה אנו יוצאים לדרכנו הפרטית, לחופש האישי שלנו, צצים קשיים חדשים בדרך. אלה הם קשיים האופייניים לדרך בה בחרנו. מאחר והדרך שונה גם טיב קשייה אחר.

ברגעי קושי שכאלה יש לזכור שהיינו אמיצים מספיק לצאת אל הדרך וחשנו בלבנו כי הדרך החדשה היא החירות הפרטית שלנו, כך שעלינו פשוט לדעת כי מעידה זו של הרצון היא זמנית והחרדה היא חולפת.

למן הרגע בו כבר נהיה מיודעים מספיק עם דרכנו החדשה, נשכח חיש קל את עולם העבדות הישן ממנו באנו ומיד שוב נלגלג על בני ישראל וגעגועיהם אל סיר הבשר.

כך שבפעם הבאה בה נקרא את סיפור יציאת מצריים – לא נשכח כי יציאה מעבדות לחירות כרוכה גם בקשיים חדשים ובהתמודדות בלא נודע.

דרך זו מחרות לעבדות על כל אחד מאתנו לעשות בדרכו אל החופש הפרטי שלו. חופש ליצור, להתבטא, לאהוב ולהגשים.

ואין תזכורת טובה לדבר מאשר סיפור יציאת מצריים המסופר מדי שנה.

בברכת

חג חירות שמח

ד”ר אודי בר

Go Top
Shopping Cart
There are no products in the cart!
Subtotal
0.00
Total
0.00
Continue Shopping
0