מי אנחנו ? ( פרק א’ – אגדת הסביונים )

האם אנו אכן מי שאנו חושבים שאנו? אולי אנו מי שאחרים חושבים שאנו?
אולי אנו מי שתמיד חשבנו שרצינו להיות? ואולי בעצם אנו בכלל יודעים מי אנו רוצים להיות אך יודעים שאיננו שם עדיין?
אולי אנו לא יודעים כלל שאיננו יודעים מי אנו? ויתכן גם כי אנו לא חושבים על אנו?
ויתכן כי אנו גם לא יודעים שחשוב לחשוב על מי אנו?
ואפשר גם איננו מאפשרים לעצמנו לחשוב מי אנו?
ואפשר גם האחרים אינם מאפשרים לנו זאת?
ואפשר גם נסיבות החיים אינן מאפשרות זאת?
ואפשר גם אחרת !!
מי אתם ? לאן פניכם מועדות ? מהן שאיפותיכם הכמוסות ביותר ? מי הייתם רוצים להיות ? האם אתם חושבים על זה ? האם אתם מרשים לעצמכם לחשוב על זה ? מתי כבר תעשו את זה ?

ונסיים בסיפור…
היה היה ילד בארץ רחוקה. באותה ארץ היה מנהג בקרב הילדים להפריח סביונים. כן, גם באותה ארץ רחוקה פרחו להם סביונים וכאשר הגיע עונתם הם היו הופכים את ראשם הזהוב ללבן מאבקנים, בצפייה לרוח הסתיו שתפזר את אבקניהם.
ובכן באותה הארץ, נהגו הילדים להפריח בנשיפה את ראשו הסב של הסביון ולבקש משאלה. אותם ילדים האמינו כי הפרחת הסביונים תממש את משאלתם. אותו הילד עליו הסיפור שלנו נסוב ,האמין לחלוטין. כל פעם שהילד בסיפורנו היה רואה סביון, מיד היה בודק האם הוא סב מספיק ואז נושף בכל כוחו. תמיד כמובן ביקש משאלה, תמיד ביקש את אותה המשאלה.
הוא היה משוכנע כי כולם מבקשים את אותה המשאלה, כי היא נראתה לו היחידה שבאמת חשובה. הוא לא פקפק לרגע באשר למשאלתו, הוא מעולם אף לא עצר לחשוב לרגע ולשנות מדי פעם את המשאלה. הוא היה משוכנע.
כשגדל לנער, החל להמעיט בהפרחת סביונים. הוא שכח מכל העניין. שהפך איש, נזכר בסיפור הסביונים, נזכר במשאלות לבו ולפתע הבין כי משאלתו אינה כה רגילה. לפתע הבין כי איש מחבריו לא ביקש מעולם משאלה דומה לשלו, לפתע הבין כי משאלתו היא רק שלו ואינה דומה כלל למשאלות חבריו. אלה מביניהם שזכרו את המנהג כמובן. כי להפתעתו הוא גם גילה כי לא כל חבריו נהגו להפריח סביונים ואפילו שלא כולם נהגו להביע משאלות.
אט אט ככל שהתבגר החל לראות כי משאלתו מתממשת, אט אט, דרכו החלה להיפרש לפניו אט אט ממש כמו מתערטלת לה מכל מסכיה ונפרשת לה למולו ממש כמו בת זוג נאמנה ומתמסרת. בינתיים הוא גם שם לב כי לרבים מחבריו אין הדרך קלה, ולעיתים מערימה קשיים, מסרבת להתמסר, מבלבלת.
הוא החליט לבדוק מה הפשר ? מדוע לאחרים לעיתים קשה יותר ?
ואז הוא הבין, האחרים לא נהגו להפריח סביונים ולבקש משאלות ! אבל רגע, מה זה בעצם אומר ?
האם אכן אותה אמונת ילדים מטופשת אודות הפרחת סביונים אכן יכולה לעורר תמורות בחיי הילדים ? הרי זה לא יתכן ! אנו חיים בעולם האמיתי, חייב להיות הסבר אחר, חשב בלבו. ואז החלה להבליח בראשו מחשבה. מחשבה בהירה ומפוכחת. מחשבה נורא הגיונית אשר כל אחד יוכל להבין. מסקנה אשר תניח את דעתם של הספקנים הגדולים ביותר!
הוא הניח, כי עצם המחשבה שלנו כילדים להאמין כי משאלותינו אכן תתגשמנה. וכמובן עצם עניין החזרה הברורה על אותן שאיפות בכל הזדמנות סבירה (כמו למשל הפרחת סביונים) היא, היא שמבשרת את בואו של העתיד. והיא אכן הגשמתה של המשאלה הכמוסה. הוא החליט מיד לשתף את חבריו בגילויו, ואת תגובתם נספר בשבוע הבא….

זהו לבינתיים, תשמרו על עצמכם. ואל תשכחו כי אחרי הסערה תמיד בא השקט.

בברכה,
ד”ר אודי בר.