מה אם..

ומה אם היינו יודעים, אבל ממש יודעים, כי המוות הינו חסד?
ומה אם היינו יודעים כי כל המתים מסיימים פרק ומתחילים פרק אחר, חדש, טוב יותר?
ומה אם הינו יודעים כי המוות אינו לשווא, שום מוות אינו לחינם ולכל מאורע יש מטרה ותכלית?
ומה אם היינו יודעים בוודאות כי ישנה השגחה עליונה, השגחה אשר שומרת על צעדינו ומכלכלת בחוכמה את צעדנו לקראת עתיד טוב יותר?
ומה אם היינו יודעים כי קשיינו היום, הינם כורח לשם יצירת מציאות המחר?
ומה אם היינו יודעים כי החיים אינם הכל ויש הרבה מעבר….?
אם היינו יודעים את כל זאת, הרי ברור כי היה לנו קל הרבה יותר. היינו מסוגלים להכיל ביתר קלות את האובדן והשכול מסביבנו, את ארעיות החיים ואת שבריריותם. גם אם נוכל תמיד להתעצב על לכתם ללא שוב של יקירנו בפיצוץ אקראי באוטובוס או ממחלה קשה ופאומית, לפחות נדע כי מותם היה רק סיומו של דבר למען התחלתו של דבר אחר, טוב יותר. אז גם נבין, כי הם לא היו רוצים ממקום משכנם החדש לדעת כי אנו מתאבלים על לכתם ומסרבים להינחם.
ובכן, אנשים רבים בקרבנו חיים בתפיסה זו יום יום מחייהם, הם מכונים דתיים. רבים אחרים, נוהגים לראות באמונה דתית סוג של “הרמת ידיים” והעברת השליטה על הגורל האישי בידי אחר. אחר, אשר איש מעולם לא ראה ולא שמע. בקיצור, מכנים זאת “ענין של אמונה”.
אבל חישבו לרגע, אם נסיר את האסוציאציה המידית של אמונה דתית על כל הכרוך בכך, ונחשוב בצורה מדעית וקונקרטית לחלוטין, הרי שגם הוודאות כי החיים הם כל שיש והמוות הוא כיליון מוחלט היא בעצם סוג של אמונה. האין זאת?
איש הרי מעולם לא חזר מבין המתים, איש מעולם לא הוכיח כי המוות הוא רע בעליל, איש מעולם לא הוכיח כי החיים טובים מהמוות, לכן איש אינו יכול לסתור את טענתי כי המוות הוא גאולה!
אתם יורדים לסוף דעתי?
אם נמשיך באותו רצף מחשבתי הרי נהיר לכם כי עצם קיומו של האל, או כל שם שתבחרו לכנותו, מעולם לא הוכח. אין בידי איש כיום הוכחה מדעית מוצקה כי אכן שוכן לו אל במרומים ולא סתם חלל אינסופי של ריק. אבל מאידך, איש גם מעולם לא הצליח לשלול את קיומו של אל כזה! למעשה האמונה בחיים כלשהם לאחר המוות, האמונה בקיומו של אל כל יכול וכן השגחה פרטית וכללית שקולים בחוסר מוצקותם המדעית בדיוק כמו האמונה כי אין אלוהים ואין מבלעדי החיים דבר.
למה אני חותר?
במצבים קשים של חוסר וודאות, שכול וסיכון נפשות יומיומי, לעולם אל תשכחו כי ביכולתכם להאמין כי הכל לטובה, כי ישנה השגחה עליונה והחיים הם רק פרוזדור. איש לא יוכל להאשים אתכם באווילות, בנאיביות או בחשיבה ילדותית, משום שאיש לא יוכל להוכיח כי אתם טועים. ואתם מאידך, תפיקו תקווה, תחושת ביטחון ויכולת גבוהה יותר לשאת יום נוסף של מציאות קשה מנשוא. חיים החולפים להם עם ידיעה כי אולי באמת הכל לטובה, אולי החיים הם באמת סוג של התנסות לקראת צורת קיום אחרת לגמרי, חיים החולפים עם המחשבה כי החיים הם רק פרוזדור, הם חיים אופטימיים יותר, רגועים יותר ומעניקים יכולת להרפות, לפחוד פחות.
אני משוכנע כי בקריאה ראשונה של איגרתי זו, רבים מכם ירימו גבה, אולם יודע אני כי אלה אשר מכירים את כאבו של השכול ומכירים את טעמו של הכאב האינסופי הכרוך באובדן, לא ימצאו כל דרך אחרת להינחם פרט למחשבה כי אולי אין מוות לשווא ואין מיתה לחינם!
בברכה ד”ר אודי בר
מוקדש למשפחת השכול