כמה מילים על אבץ …
אבץ הוא מינרל. מינרל הנמצא בריכוזים גבוהים במיוחד ברקמת המוח, כליות, כבד, עיניים ואברי הרבייה הזכריים (בלוטת ערמונית, נוזל השפיכה ותאי הזרע).
מאגרי האבץ בגופנו מונים בממוצע כשלושה גרם ומשמשים כקופקטורים (מרכיבים חיוניים) ביותר מ-20 תהליכים אנזימתיים. ביניהם האנזים האחראי על פירוק מולקולת האלכוהול (אלכוהול דהידרוגנז) וכן האנזים אלקלין פוספטזה האחראי על בנית עצם ועוד אנזימים רבים אשר אחראים בין היתר על עיכול והטמעת חלבונים ממקור תזונתי, ייצור אנרגיה ובניית שרירים.
עקב חשיבותו של האבץ בתהליכים אנזימתיים כה רבים, אבץ הוא למעשה מרכיב חיוני בתהליכים הפיזיולוגים הבאים:
א.פעילות תקינה של הורמון האינסולין (חיוני לוויסות רמות הסוכר בדם)
ב.יצור חלבונים ומולקולות DNA (הקוד הגנטי)
ג.מרכיב חשוב בהחלמת פצעים
ד. שמירה על חוש הטעם והריח
ה.מבנה עצמות תקין
ו.מערכת חיסון איתנה
ז. ויסות ייצור השומן בבלוטות החלב בעור
ח.הפחתת תמותת ותחלואת תינוקות על יד הבטחת משקל והתפתחות עובר תקינים.
דיאטה ממוצעת מספקת כ-10 עד 15 מ`ג של אבץ מדי יום, כאשר רק כשליש ממנו נספג. אולם אנשים הנוטים להמעיט בצריכת בשר אדום או צמחוניים, צורכים בממוצע רק כחצי מכמות האבץ המומלצת ליום. ספיגת אבץ נפגעת בנוכחות רמות גבוהות של סידן, וכן עקב צריכה גבוהה של סיבים תזונתיים.
מחסור באבץ ממקור תזונתי מתבטא בפגיעה בייצור חלבונים ובפגיעה ברמת האנרגיה הכללית. בנוסף, מחסור באבץ גורם לפגיעה בייצור קולגן (רקמת החיבור בעור) וכן באי סבילות לאלכוהול. ביטוי של כל אחת מפגיעות אלה נע על פני טווח רחב של תסמינים, החל משינויים בשיער ובציפורניים, עבור דרך עקרות, דלקות עור, קומה נמוכה, תשישות, איחוי פצעים איטי ואיבוד חוש הטעם והריח. במצבים חמורים יותר עלולה להופיע גם פגיעה בראיה ובהולכה העצבית.
מצבים נוספים בהם נפוץ למצוא חסרים באבץ: תהליכים דלקתיים כרוניים ואקוטיים, אלכוהוליזם, מחלות כבד, מחלות כליה, מחלות לב וכלי דם ומחלות ממאירות.
אבץ והריון-
נשים הרות אף הן בסיכון גבוה לחסר באבץ. בנשים הרות, חסרים באבץ, גבוליים אפילו, מעלים את הסיכון שבהפלות ספונטאניות (טבעיות), פגיעה בצמיחה התוך רחמית של העוברים וכן מעלות את הסיכון ללקות ברעלת הריון!
מסתבר עוד כי נשים הסובלות מחסרים גבוליים באבץ, נוטות לצירי לידה קשים יותר ולידות קשות וממושכות יותר. עוד עולה ממחקרים אחרונים כי לאימהות הסובלות מחסרים באבץ יש סיכון גבוה יותר ללדת תינוקות בעלי מומים מולדים כגון: חיך שסוע,מומים במוח ובעיניים וכן ליקויים בלב, בריאות בשלד ובמערכת הרבייה והשתן. מחקרים נוספים הדגימו כי תינוקות הנולדים במשקל נמוך מהממוצע, זקוקים לרמות אבץ גבוהות יותר וכי תוספת של אבץ למזונם האיצה את התפתחותם וקצב גדילתם. חסרים באבץ בקרב בני נוער אשר נמצאים בתקופה של צמיחה מואצת עלולים לגרום להפרעה קשה בצמיחה לגובה, לפגוע בהתפתחות המינית התקינה ואפילו לניוון האשכים אשר לעיתים בלתי הפיך.
באוכלוסייה הרחבה נפוץ ביותר למצוא חסרים מובהקים באבץ בקרב צמחונים אדוקים, כמו גם בקרב אלה המרבים בצריכת דגנים מעובדים ומזונות העשירים בשומן וסוכר.
מקורות תזונתיים עשירים באבץ הם כאמור בעיקר בשר אדום וכן חלב וחלמון ביצה.
רעילות-
תופעות של הרעלה מאבץ נדירות בבני אדם. תוספת של אבץ במינון של עד כ-50 מ`ג ליום נחשבת בטוחה וחסרת תופעות לוואי.
אבץ ומחלות לב-
על פי מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה, עולה כי לאבץ תפקיד חיוני במניעת תחילתו של התהליך הטרשתי (חסימתם של כלי הדם). הוא עושה זאת על ידי שמירה על שלמותה של דופן כלי הדם ובכך אינו מאפשר לרובד הטרשתי להיווצר. מעשנים, קבוצה אשר נמצאת בסיכון גבוה יותר ללקות במחלות לב, נטייה לרמות נמוכות יותר של אבץ מאשר בלא מעשנים, וידוע כי טבק פוגע בשלמות דפנות כלי הדם, כך שניתן להסיק כי למעשנים חיוניות גדולה אף יותר בתוספת של אבץ ובכך להגן ולו במעט על כלי הדם שלהם.
אבץ והפרעות אכילה-
מחקר שבוצע באוניברסיטת קנטאקי בארה`ב, הדגים כי בקרב אלה הסובלים מבולימיה או אנורקסיה, נטייה לרמות אבץ נמוכה בדם ובשתן ומחקר נוסף אף הדגים יעילות בטיפול באנורקסיה על ידי תוספת של אבץ לתפריט.
אבץ ופוריות-
רמות בלתי נאות של אבץ עלולות לגרום לעקרות בגברים. תוספת של אבץ בגברים מעלה במובהק את רמות הטסטוסטרון (הורמון המין הזכרי) אשר מצידו גם נוטה להעלות את הדחף המיני וכן מעלה את כמות נוזל השפיכה.
אבץ ומערכת החיסון-
לאבץ תפקיד מכריע במערכת החיסון. תוספת של אבץ הוכחה כמעלה את פעילותה של מערכת החיסון בקרב כאלה הסובלים מליקויים חיסוניים וכן בקרב אלה הסובלים מתסמונת דאון. תוספת זו של אבץ, גם במינונים נמוכים כמו- 20 מ`ג ליום, שיפרה את פעילותם של הלימפוציטים (תאי מערכת החיסון) והעלתה את עמידות הגוף לזיהומים ולגידולים סרטניים.
בברכה
ד”ר אודי בר
