×

דיוה וגורו –פרק ד’

“להיות נאמן לגמרי לעצמך – אומר גם להיות נאמן לחולשותיך ולהכיר בהן -רק הכרה בחולשותייך תהפוך אותן לכוח פורה ומניע ! ” . אמר גורו לדיוה.

רק להזכירכם, בפרק הקודם נפרדנו בנקודה בו דיוה התריסה למול גורו כי היא “הרי אותנטית ומקורית לחלוטין..” ו”כיצד זה הוא חושב כי אינה נאמנה לעצמה?”

תשובתו של גורו, אודות חולשות, גרמה לדיוה לחשוב לרגע, מה הן בעצם חולשותיה שלה.
היא כבר לא זכרה כלל שיש לה חולשות כלשהן, היא כבר לא הגיעה עוד למצבים בהם הייתה אפשרות בכלל כי תתמודד שוב מול חולשותיה אשר הכירה כה טוב ,פעם.
“האם הוא מתכוון לכך כי אחת מחולשותיי היא הנוהג הקבוע להפוך לשוטה שנהגתי להיות כאשר הייתי חושקת ומתאהבת?” הרהרה. ” ואולי הוא מתכוון לתלותיות הרבה שהייתי מפתחת כלפי בני זוגי, קנאתי הרבה, חרדותיי ושבירותי הרגשית בתקופות שבהן הייתי מאוהבת?”.
היא לא האמינה כי איש זר יכול לנחש כלל, כי “אישה מעוצבת ,מגובשת ומהוללת שכמותה”-ידעה פעמים כה רבות שברון לב. “זה לא יתכן כי מפרש החלומות הזה, יכול היה לנחש זאת. איש הרי לא יודע את חולשותיי אלה, גם הגברים אשר נהגתי לאהוב – לא ידעו זאת. להם פשוט נעלמתי ברגע בו בטחוני נפגם..” פסקה בליבה.
עם זאת, הספק כבר הסתנן לו.
“איזה חולשות אתה מזהה בי?” שאלה דיוה בהיתממות.
גורו פתח ואמר “כמה פעמים הנחת לעצמך להתמסר לאחר ללא כל גבולות?
מתי זכית לאהוב אחר, ללא כל פחד או חשש?
האם אי פעם הרשית לעצמך להתמזג לאחר ולשכוח את עצמך ולהפסיק לחשוב האם הוא כבר מאוהב? – אלא, האם את כבר אוהבת ?”

ואז ממש באותו הרגע בו הלם גורו בשאלותיו, שבה אל דיוה תמונה ישנה מזיכרונה, לפתע היא נזכרה בעלם שפגשה לפני שנים רבות בנחל. נחל התהילה. היא נזכרה בדבר, כי הוא היה האיש הראשון אודותיו חשבה כי אותו תוכל לאהוב. משום מה אותו העלם מהנחל היה שב אליה לעיתים בזיכרונה כאיש שבשבילו הייתה מפירה את המשנה הסדורה לה בראשה. בשבילו, הייתה מהרהרת פעם , בשבילו הייתה מוכנה להתמסר עד כלות.

בעוד גורו מדבר על אהבת אמת , נזכר אף הוא כי פעם עוד נהג לצפות לאהבה הגדולה. הוא נזכר בלילות בהם שכב במיטתו וקווה כי גם הוא יצטרף יום אחד אל האנשים האוהבים שפרצו את חומת הבדידות שלהם ומיזגו את דרכם האישית עם אחרת. ולפתע גם הוא נזכר באותה עלמה נועֵצת עיניים חוקרות, שפגש פעם בנחל שהיה שלו ושתמיד היה משוכנע כי ניסתה לומר לו אז דבר מה, דבר מה חשוב שאולי היה משפיע על חייו ואולי אז היה פורץ את חומת בדידותו האינסופית.
אמנם גורו מזמן כבר לא הרהר בדבר ועם חלוף השנים בדידותו הפכה דווקא לכוחו, אולם דווקא עכשיו שנצטרך לפתע לשוחח עם אישה זרה זו שלמולו, אודות אהבה וחולשות , לפתע שוב צץ ועלה לו הזיכרון הישן.
הוא ניסה להבין מה פשר הזיכרון לעניין ? הרי אז הוא היה אחר, אז הוא לא ידע את כל שיודע כעת.

יחד עם מחשבותיהם המתרוצצות של שני גיבורינו-המשיכו שניהם כמובן לנהל את שיחתם בנימוס ובמאמץ עילאי לשמור על ערנות ופיכחון.
“ובכן” ענתה דיוה “לא !! איני מאמינה בנחיצותה של האהבה. האהבה פוגעת בשורה- דִקלמה. לא הייתי לעולם מגיעה למעמדי כיום ,אם הייתי מתמסרת לגחמותיו ושגיאותיו של אחר. אני נעה רק על פי קולי הפנימי הנקי מרעשי רקע ” הצהירה. עם זאת היא חשה כי קולה רועד מעט, והיא החלה להצטער אודות ביקור זה למפרש החלומות . היא התחילה לחשוב כי אולי זה קצת ” מטלטל ומטריד מדי ..” לבטח יותר מאשר ציפתה.
אולם בכל זאת, דיוה לא התכוונה בשום פנים אופן לתת לאיש שמולה לחוש כי החלה להתעצב לה ,כך סתם ” בסך הכל מדובר במילים יפות..” חשבה לה, מה לו לאותו איש זר כי בכלל ישפיע על בטחונה האישי? “היא הרי יודעת דרכה יותר טוב מכולם…. היא בסך הכל באה לפרשן חלומות מומלץ, לא יותר…..!!” .

זהו, אז כאן נפרד לבינתיים, אתם מוזמנים להמשיך ולהגיב כאוות נפשכם. לכאן ולכאן. תגובותיכם מהוות בבואה לתחושות האישיות שלכם העולות מקריאת הסיפור שלנו-וכל תגובה כנה היא לגיטימית.

בברכה,
ד”ר אודי בר.

Go Top
Shopping Cart
There are no products in the cart!
Subtotal
0.00
Total
0.00
Continue Shopping
0