×

הסיפור על דיווה וגורו פרק ב’

טוב, באמת השתדלתם…אז עכשיו נמשיך את סיפורנו.
בפרק הקודם נפרדנו מיקירנו בשלב בו הוא היה פרשן חלומות דגול והיא הייתה אומנית במה מפורסמת.
הוא היה סמל לרוחניות וחוכמה ואילו היא הייתה סמל ליופי טוטלי ונערץ.
אולם, אם אתם זוכרים, שניהם היו בודדים למדי. כי להוציא את חוג מעריציהם, לאיש לא ממש נתנו להתקרב אליהם. הם שניהם, כאמור, כבר חשבו כי “אולי כך חיים להם אנשים כמותם?”, “אולי זהו חלק מהעניין?” נהגו להרהר.

ובכן, אכן כפי שמישהו מבינכם הציע – לדיוה החלו לפתע להופיע חלומות מוזרים. היא חשה כי דבר מה גדול מתעתד להתחולל עליה. היא הרגישה במין תחושה עמומה כי משהו גדול ממה שהכירה אי פעם עומד לקרות. היא זכרה תחושות כאלה בעבר, תחושות אשר באמת תמיד בשרו לה על התעוררות גדולה בחייה. אך היא חשבה כי התעוררות זו קרתה כבר. היא כבר לא ציפתה לחוש תחושות התעוררות שכאלה. היא חשבה כי כבר השיגה את כל שיחלה לו.

גם לגורו החלו להתחולל דברים מוזרים. הוא החל להרהר במין, יותר ויותר. הוא חש לפתע התעוררות מוזרה ביצרו. הוא משום מה נזכר יותר ויותר בימי נעוריו. הוא חזר להיות בעל תאווה!
תאווה זו, שהכיר כה טוב בעבר, זו שהצליח ברוב מאמץ לכופף ולנתב לעולמות גבוהים, לפתע חזרה להכות בו – ולמרבה הפלא, הפעם, התאווה כלל לא פגמה בכוחותיו הרוחניים.
הוא הצליח, כך לפחות היה נדמה לו, לשלב את הגותו עם יצר בועט בקלות רבה. להפך, הוא נזכר כאמור בימי נעוריו – “שם הכל התחיל הרי, אזי, כנראה משהו גדול עומד להתרחש!” פירש לעצמו ההפתעה.

וכפי שאכן ניתן היה לצפות, דיוה החלה לחפש פירוש לתחושותיה וחלומותיה הסוערים.
חיש קל נודע לה כי גורו, זה היושב בעיר מעבר לגבעה הוא האדם הנכון אליו עליה לגשת.
היא שלחה את שליחיה ואלה תיאמו את בואה אל משכנו של גורו. הובטחה לה פגישה אישית כ”ראוי לאישה במעמדה” והיא יצאה במועדה לדרכה.
“מעניין מה עלול להטריד אישה נחשקת כמותה?” הרהר בטרם בואה.
הוא לא ידע מהיכן יגשש את דרכו אל רוחה “היא לבטח הרי כה נהנתנית, ארצית בתשוקותיה ובוודאי ידעה אלף מאהבים” שיער.

ואז הגיעה דיוה אל מאהלו של גורו.

כבר בכניסה למחנה חשה כי הכל נראה שונה. היא הבחינה מיד כי יש “סגנון מובנה ועקבי בכל פרט..”.
“סגנון מוזר” חשבה, “אבל מדהים לגמרי! לא הייתי יכולה לעולם לחשוב על עיצוב אוירה מתוחכמת שכזו בעצמי!” הרהרה.
היא החלה לגלות עניין באותו גורו אשר ידידיה כה המליצו אודותיו. היא אמנם עדין לא צפתה כי יהיה זה הוא דווקא אשר יפתור את כל שאלותיה, אבל סקרנותה כאמור החלה להתעורר.
לאחר המתנת מה נקראה דיוה להגיע בגפה לאוהלו האישי של גורו.
היא ניסתה למחות לרגע וביקשה כי גם המלווה האישית שלה תכנס עמה, אולם משנדחתה בקשתה, וויתרה, היא כבר הייתה סקרנית מדי מכדי להתמהמה עוד.

דיוה פסעה בשביל לעבר פתח אוהלו של גורו. היא הסיטה את ווילון הכניסה ואז ראתה דמות בוהקת.
לרגע חשבה כי עיניה לא התרגלו לחשכת האוהל, אולם מיד הבינה כי האוהל אינו חשוך כלל, אלא פשוט האיש היושב במרכז ממלא את החדר במין אור מוזר.
“הוא בוודאי משחק לו עם התאורה” היתה משוכנעת. “הוא בוודאי מתקין פנסים בין יריעות האוהל כך שכולם מכוונים אליו..” גיחכה ונזכרה בשיטותיה שלה להגדיל את זוהרה על הבמה כשהופיעה.
עם זאת, באותו חלקיק שניה בו עוד הספיקה לבחון את תקרת היריעות – לא הצליחה לראות כל גופי תאורה. “מתוחכם!” חשבה.
ואז עיניה נחו על פניו של האיש.
ואז נעתקה נשימתה כמו גם כל מחשבותיה.
היא שוב לא חשבה על גופי תאורה וגם לא “אם ייצא משהו מכל הטרחה והנסיעה עד אליו..” היא הייתה מרותקת. היא הייתה מהופנטת.

מעולם לא ראתה גבר כה מעודן אך עם זאת כך גברי וחזק. היא מעולם לא ראתה “עיניים שכאלה ולבטח לא שיער וגון עור שכזה”. הוא נראה לה כמו האלמוני מחלומותיה.
היא הבינה לפתע כי הזר היחידי בחלומותיה חייב היה להיראות בדיוק כמוהו.
הוא היחידי אשר אם יגיע – תוכל לחוש כך.
היא ידעה כי מעולם לא חשקה והשתוקקה לגבר במידה שכזו.
היא הייתה נבוכה.
היא לא הייתה רגילה להשתוקק כך לגבר.
היא בכלל לא הייתה רגילה להשתוקק, אלא רק ליהנות מעצם התשוקה של אחרים אליה.

גורו, כבר בהניפה את יריעת הכניסה, הופתע מתנועת ידה הבוטחת. לא הייתה זו תנועה אגרסיבית או כוחנית, אלא “תנועה שבאה כמעין הרמוניה מלאה עם משקל היריעה כמו גם מתוך מודעות עצמית גבוהה” מודעות ומלאות בעצמי שכאלה, אינם אופיינים לאדם זר הבא אליו לראשונה.
” אינו יכול לנהוג כך! איש מעולם לא נכנס כך לחדרי !” הרהר והחל להתמלא בסקרנות וציפייה.
ואז לאחר שכבר הייתה בטווח ראיה, מחשבותיו התעלמו מכל גינוני הכניסה שליוו אותה. הוא בהה בה כפי שלא נהג לבהות בעבר. עיניו הביטו בפניה ללא כל יכולת להסירן לרגע ארוך.
רגע “ארוך מדי” אשר עלול היה להסגיר, “למרבה המבוכה” את תדהמתו.
עם זאת במהלכו של אותו רגע, לא אכפת היה לו מדבר. אפילו גם אם מקצועיותו תיפגם.

באותו הרגע הוא התמסר לתענוגותיו.
לבסוף העתיק עיניו מעיניה, לאחר שכבר נדמה היה לו כי היא נעה באי נוחות מהמעמד.
“בוודאי הרסתי הכל..” חשב.
הוא לא ידע כי היא זעה במבוכה רק בגלל תשוקותיה שלה שניעורו.
הוא היה משוכנע כי היא אינה טבעית.
” לא יכולה להיות שלמות שכזו!” קבע בתוקף לעצמו.
“היא בוודאי חובשת פיאה ומאופרת בכבדות! אין פנים כאלה! ” החליט מיד.
עם זאת, לאחר התיישבה ממש למולו, לא הצליח להבחין ולא בפגם אחד בחזות פניה.
“היא כנראה מומחית גדולה בהסוואה”, הרהר. “לפחות על כך מגיעה לה הוקרה מסוימת” הניח.

ואז עיניהם נפגשו.
מיד באותו הרגע הבין גורו ,כי א ו ת ה יהיה עליו לבעול.
אין הוא מוכן אפילו לשקול בדבר החליט, גם אם תיפגע לו שלוות רוחו ואפילו אם תאבד לו ההשראה, הוא יבעל אישה זו, יבעל ויהי מה!.

או. קי זהו לבינתיים,

האם יבעל גורו את דיוה אם לאו? האם יסכן את רוחניותו והאם דיווה אכן תתמסר לו? האם תניח לעצמה להתאהב בו ומה יקרה עם שניהם…..?

אתם מוזמנים להמשיך ולשלוח הצעות המשך .

הפרס כזכור, תובנה ועצה אישית לזוכה. כמו גם כבוד לא מבוטל – ניחוש פתרונו של אחד הקונפליקטים הגדולים של האדם!

אגב, אתם גם יכולים לנסות ולהגדיר את מהותו של הקונפליקט.

בברכה,
ד”ר אודי בר.

Go Top
Shopping Cart
There are no products in the cart!
Subtotal
0.00
Total
0.00
Continue Shopping
0