הכל אודות חיידק האנטרקס

היום אחרוג מנוהגי הקבוע לספר לכם על חידושים ונפלאות מעולם המחקר הרפואי.
היום, לנוכח המציאות המתרחשת עלינו, החלטתי להאיר את עינכם בנושא האנטרקס.
לצערי, חיידק זה הולך ותופס לו כותרות, ונראה לי כי יש צורך להרחיב את הדיבור עליו כדי לאוורר מעט את החרדה. אתם יודעים, ידע, עוזר להתמודדות.
או.קי. מתחילים….

חיידק האנטרקס למעשה היה איתנו כנראה מאז ומעולם, הוא אינו איזשהו חיידק אשר הומצא רק לצורך לוחמה ביולוגית. הסיבה שהפך לכלי נשק, היא הסיבה הפשוטה שפשוט נורא קל לנייד אותו, ללא כל תנאי מחיה מיוחדים.
למה הכוונה, לרוב החידקים אין יכולת קיום מחוץ לגופו של בעל חיים או סביבת מחיה מיוחדת, כמו למשל קרקע מזון, לאנטרקס יש.
חיידק האנטרקס מאחר ומתקיים בצורה של נבג בטבע יכול למעשה לשהות לו בקרקע ללא מים או מזון שנים רבות. עד שאחד מבעלי החיים או האדם לצורך העניין שואפים את נבגיו לראותיהם או באים במגע עורי עימם. אז,אותם נבגים, אשר אפשר להמשילם לזרעוני חיטה הממתינים לבוא הגשם, מתעוררים לחיים. הווי אומר, נבגים אלה, חסרי הריח ואפילו הצבע, קל מאוד לשלוח במעטפות דואר, ולהיות בטוחים שהם יעמדו בכל תלאות הדרך, ללא כל טיפול מיוחד.
ברגע בו המעטפה (או כל דרך משלוח אחרת) תגיע אל יעדה ותיפתח, הפותח יחשף לאותם נבגים. אם הנבגים יגעו בעורו בלבד, הפותח יחלה במחלה עורית. אם ישאף הפותח או הסובבים אותו את תוכן המעטפה, הוא וסביבתו יחלו בצורה הקשה יותר של המחלה. צורת מחלה זו הנובעת
משאיפת נבגי האנטרקס עלולה להביא למוות. מאחר ויש חשיבות רבה להענקת טיפול אנטיביוטי מהר ככל האפשר, נוהגים להתחיל בטיפול לפני זיהויו הסופי של החיידק, זאת אומרת כל האנשים אשר נחשדים שבאו במגע ישיר עם אותם נבגים מטופלים באנטיביוטיקה אפילו לפני זיהויו הסופי של החיידק בדם.
חשוב לציין כי למעלה מ-95 אחוזים ממקרי האנטרקס אשר נתגלו עד היום בעולם, הם מהסוג העורי. אנטרקס עורי שכזה, חולף לעיתים קרובות אף ללא טיפול כלל. אם כי רצוי וחשוב לטפל באנטיביוטיקה לווריד כבר בעת החשד להידבקות.
אנטרקס עורי, מתחיל כנקודה אדומה, קטנה, אשר לעיתים קל להתעלם ממנה. בהמשך, מופיעות שלפוחיות ונפיחות מקומית. בשלבים אלה, הנגע אף לא כואב, אלא, מגרד בעיקר. בהמשך, מופיע כיב מדמם, ותתכן אף הופעת שלפוחיות מסביב לנגע הראשוני. שולי הכיב מקבלים גוון שחור אופיני, האיזור כולו הופך בצקתי, ושלב זה אינו כואב כלל.
כאמור רוב המקרים נרפאים מעצמם גם ללא טיפול, אך מאחר וחלקם עלול להסתבך במחלה קשה יותר, יש לטפל בכולם.

כעת, למחלת האנטרקס הריאתית.
מחלה זו, אמנם נדירה יותר, אך גם מסוכנת הרבה יותר. מחלה זו מתחילה כצינון קשה, עובדה המקשה לעיתים על זיהויה בימיה הראשונים. כעבור כשלושה ימים חלה החמרה נוספת במצבו של החולה. החום ממשיך לעלות, מופיע קוצר נשימה מתקדם, סטרידור, ירידות בלחץ הדם ואז כעבור כ- 24 שעות החולה בדרך כלל מת.
חיות הבית רגישות במיוחד לזיהומים בחידק האנטרקס. כבשים, עיזים, סוסים ופרות אשר נדבקו במחלה היו עד לאחרונה מקור ההדבקה העיקרי לבני האדם. חיות משק חולות אף עלולות ליצור מגפות.
המגפה האחרונה בקרב הבקר התרחשה בזימבבואה, בשלהי שנות ה-70. בארצות הברית מקרה ההדבקה האחרון היה ב- 88. כל זאת כמובן עד לשבועות האחרונים…..
ישנה צורת הדבקה נוספת בחיידק האנטרקס, דרך מערכת העיכול. בדרך הדבקה נדירה זו, המחלה היא קשה, ומאופיינת בשלשולים דמיים קשים, התיבשות, ואף היא בדרך כלל מביאה למוות. כאמור מדובר בדרך הדבקה נדירה, הקורית כאשר נאכל בשרה של חיית בית נגועה בחיידק.
מזלנו הוא, שחידק האנטרקס אינו עובר בקלות מאדם לאדם, כמו למשל שפעת. אתם יודעים, שפעת אפשר לחטוף אם משהו חולה התעטש ישירות בפניכם למשל. דרך הדבקה זו מכונה הדבקה טיפתית (טיפות הרוק יכולות לשמש כמקור הדבקה). ככל הידוע לנו כיום, אין לחידק זה אפשרות להדבקה טיפתית, עובדה אשר תימנע את אפשרות התחוללות מגפות בקרב אוכלוסיות שלמות.

או.קי.כעת נסכם את הנתונים….
1. חיידק האנטרקס נבחר ככלי נשק ביולוגי, מאחר וקל לנייד אותו. לא בגלל שאי אפשר לטפל בו!
2. אם אנו באים במגע עם אבקה חשודה, יש לכסותה מיד, כדי למנוע את אפשרות שאיפתה. שאיפת הנבגים גורמת כאמור למחלה קשה.
3. סימניה הראשונים של מחלת האנטרקס השאיפתית זהים לצינון קשה.
4. אין מקום לאגירת אנטיביוטיקה בבית, משום שאם חלילה משהו נחשד בהידבקות או בחשיפה לחידק, יש צורך בטיפול תוך וורידי הניתן בעירוי.
5. גם אם יתגלו מקרים בודדים בארץ, אין הם מהווים סכנה ממשית לאוכלוסיה כולה, חידק האנטרקס אינו עובר בקלות מאדם לאדם.
6. לא לפתוח חבילות חשודות…….

כעת, לאחר שכל הנתונים כולם בידכם, הרשו לי להוסיף את דעתי בענין זה.
שיגור מעטפות, לא יכול להכריע אומה שלמה, פניקה –כן!!
לכן, כדי לא לתת לאויבנו את קורת הרוח, שימרו אתם על קור הרוח. אם לא יועיל לבטח לא יזיק, האין זאת?

בברכה,
ד”ר אודי בר.