הדור משתבח – קץ הימים קרב, אבל, אם נעמיק, ניווכח למעשה כי האנושות הולכת ומשתבחת!
נהוג לחשוב כי האנושות מדרדרת. נהוג לחשוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכך גם יישאר. נהוג לומר כי אין לו לאדם תקנה; שהוא הורס את כדור הארץ, מתעלם ממצוקות אנושיות, מדכא נשים, הורג חפים מפשע ומנצל עד תום את משאבי הטבע.
לכאורה, קץ העולם קרב כי האדם במעשיו הרעים מביא לחורבנו.
אבל אם נעמיק את מבטנו על האנושות ונרחיב את טווח ההתבוננות לציר זמן רחב יותר, ניווכח לדעת כי למעשה האנושות הולכת ומשתבחת!
טענתי היא שהאדם הולך ומתעלה על יצריו.
לדעתי, האדם היום הוא מוסרי יותר מאי פעם!
אנו נוטים לשכוח כי עד לפני מאתיים שנה בלבד העבדות הייתה לגיטימית.
עד לפני עשורים ספורים לא היה קיים כלל המושג “מעמד האישה”.
עד לפני כעשרים שנה לא היה מי שדאג לבעלי החיים שבסכנת ההכחדה, שלא לדבר על הדאגה לשמירת האטמוספירה וכדור הארץ למען הדורות הבאים.
גם החקיקה שנעשתה בשנים האחרונות בתחום זכויות הפרט והדאגה למיעוטים, כמו גם החקיקה הנמרצת ואכיפת העונשים בגין הטרדות מיניות, אלימות במשפחה וכדומה, כלל לא נתפסו כרלוונטיים ומחויבי המציאות לפני עשור בלבד.
אם ננסה להתבונן באדם במבט המתפרס על פני אלפי שנים, נבין כי בעצם הפכנו למוסריים יותר מאי פעם. הצלחנו לזקק רבים מיצרינו הבסיסיים ויצרנו אדם טוב יותר, הרבה יותר מזה שחי רק לפני 500 שנים למשל.
מובן שעדין קיימים בעולמנו עוני וקיפוח, עוולות ופשעים המלווים את תרבותנו, אולם המודעות כלפיהם גברה, כמו גם המעשים הנעשים לצמצמם.
מדוע אני מונה את מעלותיו של האדם? מדוע חשוב להתבונן באנושות ותחלואיה במבט גלובלי?
פשוט, משום שהתבוננות במגמה מסוימת לאורך ציר זמן, מאפשרת לחזות את עתידה!
אם ננסה לחזות את עתידו של האדם, ניווכח לדעת כי בהמשכו של ציר הזמן, ואין זה משנה אם זה יקרה בעוד 50 או 1,000 שנה, האדם הופך יותר ויותר דומה לאלוהי.
באומרי אלוהי אני מתכוון למוסרי לחלוטין, רגיש למצוקת הזולת, טורח ועמל על שיפור הישגיו, שואף לשלמות ומעניק כבוד לחיים
הרגישות למצוקות הזולת, כמו גם היכולת להתעלות מעל לצרכים קיומיים בסיסיים – אינן תכונות אנושיות המוכרות לנו מן העבר.
אם נמשיך להתבונן בעתיד, הרי שהאדם, באופן היפותטי, הופך למושלם.
כאן כדאי לצרף עוד כמה נקודות לנבואתנו כדי לנסות ולחזות את העתיד בדיוק המרבי.
בכל האמונות המונותיאיסטיות קיימת תפיסה ברורה מאוד אודות אחרית הימים. בכולן קיימת האמונה כי ביום מן הימים תגיע הגאולה, הנירוונה, אחרית הימים או כל שם אחר. או אז יבוא הקץ על קיומו של כדור הארץ והחיים עליו באופן שבו הוא מתקיים כיום והאנושות תחבור לבוראה.
מצב זה מותנה בכך כי האדם ישפר מעשיו, והאנושות תהיה “ראויה” לגאולה.
אם האנושות הולכת ומשתבחת הרי שגם אחרית הימים כפי שאנו מכירים אותה – הולכת וקרבה.
אין כל דרך לחזות מתי יתרחש הדבר ולנו לא נותר אלא לשמור על אופטימיות. מאידך כדאי גם לחשוב על הגאולה האישית שלנו ולבדוק האם גם עליה חלים חוקים דומים.
בברכה,
ד”ר אודי בר.