האנשים שעושים אותנו חולים
כיום, למרכיב הנפשי קוגניטיבי חלק גדל והולך בהתייחסות למחלות רבות. בינהן : סרטן, אנורקסיה, אסטמה, מחלות מעי, מחלות עור כמו: פסוריאזיס, אקזמה, ויטיליגו ואטופיק דרמטיטיס, מחלות אוטואימוניות, תסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה.
מסתבר כי תבניות חשיבה מסוימות הנוצרות מהדיאלוג שלנו עם הסביבה משפיעות באופן מכריע על “תפיסת האני” שלנו, ובחלקן מתגבשות כבר בילדות וגיל הנעורים.
“תפיסת האני” היא גורם מרכזי באישיות שלנו הקובע את דרך ההתמודדות היומיומית שלנו עם גורמי דחק אופייניים.
אישיותנו ותבניות החשיבה האופייניות לנו משפיעות באופן סמוי ולא מודע על כל התנהלותנו ומסתבר שגם על בריאותנו.
במחלות שונות ניתן לזהות דפוסי חשיבה ו”תפיסת העצמי” האופייניים לחולים וברור כי תבניות חשיבה מסוימות עלולות לחולל מחלה.
מבין הגורמים המשפיעים באופן המכריע על התהוות הדימוי העצמי שלנו יש למנות את האנשים הקרובים לנו ביותר.
כך שאם אנשים מסוימים בחיינו יכולים לעורר בנו תבניות חשיבה מסוימות, ולהם השפעה על כל תפיסת העצמי שלנו מכאן יוצא שאנשים מסוימים יכולים לעורר בנו מחלה. האם הבנתם את פשטותו של העניין?
בשנות עבודתי כרופא, צפיתי במספר לא מבוטל של חולי אסטמה צעירים, אשר עם עזיבתם את בית הוריהם חלה הטבה ניכרת במצבם, או לחילופין, זוגות נשואים אשר אחד מבני הזוג סבל ממחלת עור טורדנית אשר לא הרפתה, עד שמסיבה כלשהי פורקה הזוגיות ולפתע הופיעה הטבה דרמטית במצבם.
כמובן שאינני ממליץ לאף נער או נערה החולים באסטמה לעזוב את הבית, או לכל חולי הפסוריאזיס להתגרש, אולם אני בהחלט ממליץ לכל החולים במחלות כרוניות וכאלה החשים כי אנשים משמעותיים מסוימים משרים בהם אי נוחות עמוקה או חולשה, לעצור ולבדוק -איזה דימוי עצמי מעוררים בכם אותן דמויות מפתח בחייכם?
שימו לב, אין זה אפשרי ברגע קט, לאבחן מיד איזה ממכרינו ובני משפחתנו למעשה פוגע בנו. משל, החבר עמו התקוטטנו אמש, אינו בהכרח רע עבורנו.מריבה אינה בהכרח סימן ולעיתים אף מעידה על קירבה ואינטימיות.הסימנים המדאיגים הם אחרים.
הרמז הטוב ביותר שאני יכול להעניק לכם עבור אותה התבוננות, הוא: מה דעתכם על עצמכם בעת שהייתכם בנוכחות אותו האדם?
האם כשאתם במחיצתו אתם חשים כי תוכלו לכבוש את העולם, ושאתם בעצם נורא מוכשרים או יפים, או שמא נוכחותו גורמת לכם לחשוב כי אינכם שכאלה?
שימו לב, האם חיבתו אליכם עולה כאשר אתם חולים או אומללים?!
אם משהו בחולשתכם מעניק לאותו אדם תחושת בטחון, ואם הוא חשוב לכם מאוד, יש סיכוי סביר שתרבו לחלות במחיצתו.
המנגנון בו תהליך זה מתרחש הוא מנגנון של שימור התלות. אנו נוטים לפתח תלות מסוגים שונים באנשים שסביבנו.
אותה תלות, אינה שלילית בהכרח, אולם אם הופכת למרכזית ומהותית בקשר המנציח חולשה ונזקקות – עלולה לגרום לבעיה !
יש לשאוף ליחסים בהם התלות היא אהבה בלבד. הווי אומר, שימו לב מתי פשוט “מפרגנים” לכם על אמת. מתי משדרים לכם בדרכים לא מילוליות “אנו אוהבים אתכם בדיוק כפי שאתם”.
אני יודע שרבים מכם כבר הרהרו בסוגיות אלה, הרי גם בתורות המזרח מרבים לדבר על “קרמה” המתלווה לאנשים שונים ומשפיעה על אלה הנמצאים בחברתם וגם לנו אם קצת נהיה קשובים לקולנו הפנימי, התמונה ברורה באופן אינטואיטיבי לחלוטין.
לסיום, המלצתי היא שתיקחו לכם את מלוא הלגיטימציה לשקול בכובד ראש מערכות יחסים אשר מזה זמן אתם חשים כי מדלדלים כוחותיכם ו”מרוקנים אתכם מאנרגיות” ולזכור כי הן אפילו עלולות לגרום לכם לחלות. אני יודע כי המחשבה על ניתוק מאנשים שאנו מורגלים בחברתם קשה לעיתים ונראית אולי אף בלתי אפשרית, אולם מודעות וערנות חדשה לנושא תביא לתיקונו של הקשר או לפחות לשבירת מעגל הקסמים.
בברכה
ד”ר אודי בר