בואו נדבר על…עגבנייה, קשה לתאר את המטבח הישראלי ללא העגבנייה
אי אפשר גם לתאר את המטבח האיטלקי על כל הפיצות והספגטי ללא אותו רוטב עגבניות מופלא, ובעצם קשה אפילו לחשוב על סתם שניצל ללא אותו קטשופ רב שימושי.
אבל מעבר לטעמן המוכר והאהוב, עגבניות הן מקור טוב לוויטמין C והמקור העשיר ביותר בליקופן, נוגד חמצון מסיס שמן החזק פי 400 (!!) יותר מוויטמין E.
נוגד החמצון ליקופן, מהווה “נושא חם” כיום במחקר הרפואי בעולם ונתגלה כבעל יעילות רבה במניעת הנזק החמצוני הנגרם מהרדיקלים החופשיים.
רדיקלים חופשיים הם אלה האחראים בין היתר להזדקנות מואצת של עורנו, פגיעה קשה ברשתית העין והיווצרותה של טרשת העורקים בכלי הדם שלנו.
ליקופן מגן על שכבות העור העמוקות (הדרמיס) מפני ההשפעה המזיקה של הקרניים האולטרה סגולות המצויות בשפע באור השמש.
הוא מצליח לעשות זאת בזכות כאמור יעילותו הרבה כנוגד חמצון המביאה לצמצום השפעתן המחמצנת וההרסנית של קרינת השמש על סיבי הקולגן והאלסטין בעורנו ואפילו מקטין את הסיכון לכוויות שמש.
אותו ליקופן הוא גם אחד מהכלים המרכזיים שלנו כיום להאט ולמנוע את תהליך הניוון המקולרי, המתבטא בנזקים חמצוניים מצטברים ברשתית העין והמהווה למעשה כיום את סיבת העיוורון המרכזית בקרב קשישים.
מעבר לכל אלה, ליקופן נתגלה ממש לאחרונה כמועיל ומגן גם בפני חמצונו של ה”כולסטרול הרע” ובכך מונע את תחילת התהוותו של רובד טרשתי- אטרוסקלרוזיס.
כולסטרול שלא עובר תהליכי חמצון אינו מתגבש ליצירתו של רובד טרשתי, הגורם למחלות לב וכלי דם.
אבל…לעגבנייה החביבה עלינו, יש גם צדדים אפלים.
צדדים אפלים ההופכים אותה לגורם סיכון אמיתי לחלק לא מבוטל מאיתנו.
אולי נתחיל ונספר כי עגבנייה, היא למעשה פרי ואינה כלל מוגדרת כירק בעולם הבוטניקה. פרי לכל דבר ועניין, וממש כמותם גם היא עשירה מאוד בסוכר. עובדה ההופכת אותה למסוכנת לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת, , מאחר וגם אם צורכים אותה כרוטב עשיר ומרוכז לכדורי בשר, או דגים, הרי שהיא מעלה את רמות הסוכר באופן תלול וישיר ויש להגבילה בתפריט הסוכרתיים ממש כמו את סך צריכת הפחמימות והפירות היומית.
חשוב גם לזכור כי בקרב אלה המנסים לאמץ דיאטות דלות פחמימות כתפריטי אטקינס או סאות’ ביץ’ האופנתיים, הדוגלות כולן בצמצום צריכת הפחמימות, העגבניות מהוות בהחלט איסור חלקי ולעיתים גם מוחלט, במסגרתן תפריטיהן.
אולם מעבר לחשיבות המודעות אליה בקרב הסוכרתיים, היא עלולה להיות גם מסוכנת למדי לקבוצת חולים נוספת, אלה הסובלים מלקות בתפקוד הכלייתי.
עגבנייה עשירה במיוחד במינרל אשלגן.
אשלגן הוא מינרל אשר חיוני בין היתר גם לתפקודו התקין של שריר הלב, אולם ברמות גבוהות (אפילו במעט מהתקין) עלול האשלגן לגרום להפרעות קשות בקצב הלב אפילו עד לסכנת חיים ממש.
הכליות שלנו הן אלה השומרות על התחום התקין והצר של רמותיו בדם ובכך מונעות הרעלתנו מהאשלגן המגיע אלינו מן המזון.
אבל, בקרב חולי כליה, מנגנון וויסות זה נפגע, ועליהם להיזהר באופן קיצוני מצריכת עגבניות ובננות. שני הפירות העשירים באופן מיוחד במינרל זה.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שממעקב וטיפול ארוכי שנים בקרב חולים אוטואימוניים רבים, התברר לי מעל לכל צל של ספק כי עגבנייה ורטבים המכילים ריכוז גבוה של עגבניות מחמירים באופן מובהק דלקות פרקים ותסמינים רבים נוספים בקרב חולי זאבת, דלקות פרקים ומחלות אוטואימוניות נוספות.
אז לסיכום, עגבניות זה יופי, אבל לחלקנו חשוב להגביל צריכתן או במקרים מסוימים להימנע מהן כליל.
כך שהמלצתי היא לכל אלה הנמנעים מצריכה מרובה של עגבניות מכל סיבה שהיא, אל תוותרו על היתרונות הבריאותי יים הקיימים בה, אפשר בהחלט לצרוך תוסף תזונה של ליקופן.
תוסף תזונה זה מיוצר כיום על ידי מרבית היצרנים בארץ ובעולם, ומחקרים רבים תיעדו השפעתו המטיבה כטיפול מרכזי בתהליכי ניוון מקולרי בעיניים, הקטנת הסיכון לסוגי סרטן שונים ואפילו כאמור כמעכב ומאיט השפעתה ההרסנית של קרינת השמש על עורנו.
תוספי הליקופן המיוצרים כיום מכילים בד”כ 12.5-15 מג’ ליקופן טהור, השקול לתכולת הליקופן המצויה כבחמש עגבניות בשלות.
בברכה,
ד”ר אודי בר.
