×

טוב, אז בואו נדבר על אלוהים… כן כן, בואו ננסה לראות האם גם נושא ערטילאי כגון אלוהים, יכול לשמש כבסיס להסכמה רציונאלית.

טוב, אז בואו נדבר על אלוהים…

כן כן, בואו ננסה לראות האם גם נושא ערטילאי כגון אלוהים, יכול לשמש כבסיס להסכמה רציונאלית.

מה אתם אומרים, אתגר מעניין?

ובכן, הרי שכמובן נקל לכולנו לזהות את המוטיבים המרכזיים הכרוכים בזהותו של אלוהים:

כל יכול.

הכל נהיה בדברו.

בורא עולמות ומחריבם כאוות נפשו.

וכן, הוא גם מצפה מאתנו – להכיר בו.

הוא אינו מותיר את עשייתו המורכבת לעצמו, אלא חפץ כי אנו ברואיו, נכיר ונדע את גדולת מעשיו.

עד לפה אתם מצליחים להנהן בהסכמה?

יופי, אז בואו נסו להמשיך עמי הלאה.

הוא גם מעניש את אלה אשר שוכחים גדולתו וממרים פיו.

כמובן, שתמיד קל לשלול את עצם קיומו ולדבוק באמיתות הנראות מוצקות למדי, ממש כמו עגל הזהב הנוצץ והמוחשי לחלוטין בשעתו וחלופות דומות בנות זמננו.

אפשר גם להסביר פלא היקום כאבולוציה מקרית….ולקבל השערת מדענים כי פרק הזמן שחלף מאז התולעים השטוחות ועד להופעת האדם הוא פשוט גדול מדי למוח האדם להבינו. שזהו גם סוג של אמונה.

אולם, אם בכל זאת נבחר להישאר עם הנרטיב הקדום בעולם – הנרטיב אודות בריאת העולם, הרי שנוכל גם אנחנו לחשוב ממש כמו דורי הדורות לפנינו כי יש אלוהים השוכן במרומים ואנו כאן לשעשע את רוחו הבודדה.

כאן, בעצם נתונה הסוגיה אותה ברצוני לחדד במאמר זה.

נניח כי אנו מנסים להחליט כעת, באופן שקול וללא דעות קדומות, האם להאמין בקיומו של האל או לבחור במדע ובאפשרות הכאוטית כהסבר לסיבת קיומנו כאן.

הרי זוהי בעצם השאלה הרת הגורל אודותיה נחלקים ה”מאמינים” ואלה המכונים “לא מאמינים”.

אז, אם כן, מהי בחירתכם הטבעית בטרם אמשיך בדברי?

כעת משבחרתם צד, עלי לחלוק עמכם השקפתי כרופא המרבה לשוחח עם מטופליו.

טענתי היא כי נולדנו להיות מאמינים במשהו. הדבר טבוע בגנים שלנו!

ההתפלפלות אם להאמין באלוהים או לא, היא מחשבה אשר רבים מאתנו אינם עוסקים בה, מאחר ורובנו נמצא במצב קיומי יומיומי קדחתני למדי.

רובנו נולדים לתוך עולם של עשייה ומחויבויות אינסופיות הגוזלות את רוב שעות הערות שלנו.

ולחלק גדול מאתנו, החיים גם חולפים ללא תהפוכות יוצאות דופן ואירועים דרמטיים, וכך אנו ממשיכים את מסורת בית הורינו, לאמונה באל או באחר.

עם זאת, אם נתבונן באנושות כמקשה אחת, הרי שניווכח כי מרביתה, מערש קיומה ועד היום, בוחרת להאמין באל. והיא עושה זאת אפילו בדיוק ובאותה הדרך בה עשו זאת אבות אבותיה.

חילונות, היא מושג חדיש ביותר בקנה מידה היסטורי.

חילונות כאפשרות קיומית, כלל לא נהגתה לפני מאות ספורות של שנים.

כך שטענתי היא, כשם שהשכלנו להבין בשנים האחרונות כי הטבעי ביותר הוא גם הנכון ביותר לגופנו, כך גם נקל להבין כי אמונה באל חיצוני המפקח ומכלכל מעשינו, היא הנכונה לנפשנו.

למה אני חותר בעצם?

חפשו בנפשכם פנימה את הדרך שלכם בה תתקרבו לאלוהים, אל תניחו לעצמכם לוותר על הזכות להאמין.

מחקרים רבים כבר הוכיחו בעבר כי לאנשים מאמינים קל יותר להתמודד עם אסונות אישיים.

מחקרים אחרים הדגימו כי אנשים בעלי אמונה דתית מאריכים חיים.

אמונה מאפשרת לנו להכיל את הפרדוקס הגדול של החיים – סיומם.

ואם שוב ניזכר כי התכונה של “להאמין” בעצם טבועה בגנים שלנו כבני אדם, ממש כמו שהלביאה יוצאת לציד והנמר מתגנב לטרפו, אז כך גם נקיש כי הדבר טוב לבריאותנו!

אני מניח כי גבות רבות תורמנה לנוכח קריאת מאמר זה.

אולם, נסו לשקול בדבר מבחינה פילוסופית. איש אינו מדריך אתכם באופן מדוקדק מה לעשות עם האמונה הזו. אולם עצם ההתמסרות לרעיון גדול מהפרגמאטיות היומיומית שלנו, מאפשרת לנו כבני אדם למלא את יעודנו עד תומו וללא חשש.

האמונה מאפשרת את ביטוי מותר נפשו של האדם. מותר כה מהולל מחד ומפוספס כה רבות מאידך.

וחוצ’מזה…איש לעולם לא יוכל לטעון בביטחון מלא כי אתם טועים.

שלילת קיומו של האל היא בגדר השערה שלא הוכחה מעולם !

בברכה,
ד”ר אודי בר.

Go Top
Shopping Cart
There are no products in the cart!
Subtotal
0.00
Total
0.00
Continue Shopping
0