×

אגדת הסביונים – פרק ב`

שלום לכולם.
ובכן חזרנו לסיפורנו.

למי שלא זוכר או שרק כעת הצטרף אלינו, נזכיר כי אנו מספרים על ילד אשר גר בארץ רחוקה, ילד אשר נהג להפריח סביונים ולבקש משאלות.
נפרדנו בפרק הקודם בכך שסיפרנו כי אותו ילד כשהתבגר החל להבין כי יתכן ולאותו מנהג ילדים קדום, מנהג הפרחת הסביונים, יש אולי השפעה על עתידם של הילדים. סיפרנו גם כי לא כל הילדים, מסתבר, נהגו להפריח סביונים וכן שגיבורנו שם לב לעובדה כי לרבים מאותם ילדים קשה יותר, מבולבל יותר ולעיתים אפילו מתסכל למדי.
הוא סיפר לכולם על דעתו.
הוא חלק את הגיגיו עם כל שהיה מוכן להאזין. הוא לא עצר אפילו לחשוב, הוא ידע כי עליו לספר.

בתחילה סיפר את סיפורו בחשש, חשב אולי לא יבינו, אולי יצחקו. אך מרגע שהחל חולק את מסקנתו אודות הפרחת הסביונים, בקשת משאלות ועצם האמונה החזקה באפשרות שמשאלות הלב תתגשמנה, החלה פריחה של ממש בחייו. לפתע אנשים רבים אשר כלל לא הכיר גילו הזדהות והבנה למחשבות לבו, לפתע הוא החל שומע את סיפורו מסופר על ידי אחרים, לפתע משהו התרחש.

הוא ידע כי עצם הסיפור היה חלק מייעודו, הוא הבין כי הדחף שהניע אותו לספר את סיפורו היה חזק ממנו, הוא הבין כי הונע על ידי כוח עצום ממנו. כי הרי מה לעזאזל היה צריך את כל זה?

הוא דווקא אהב את חייו הקודמים, או כך נדמה היה לו. אולם ברגע בו הבין כי כוח איתן ממנו למעשה הניע אותו, החל לנסות ולזהות את אותו הכוח. הוא החל להיזכר כי בעצם אותו הכוח לווה אותו גם בילדותו, רגע, הרי זה היה בדיוק אותו כוח אשר הניע אותו להפריח סביונים באדיקות כה רבה ורגע, הרי זה גם הכוח אליו פנה בכל פעם שביקש את משאלתו, אז מיהו בעצם אותו הכוח?!

הוא הבין מיד כי מרגע שסיים את משימתו הראשונה, פיצוח סיפור הסביונים וסיפור המעשה לאחרים, החלה למעשה משימתו השניה. כיצד יסביר לעצמו ולאחרים מהו אותו כוח מניע, מיהו זה אשר פועל באופן כה ברור בחייו?
שאלה חדשה זו אשר נתגבשה לה במוחו, הביאה התרגשות רבה, הוא ידע כי משימה חדשה עומדת בפניו. משימה נכבדת, נכבדת ומורכבת אפילו מקודמתה. אבל, כמו שביצע את הקודמת יבצע אף את זאת, עידד את עצמו.

הוא התלבט מאין להתחיל, הוא ניסה לאפיין קווים לדמותו של אותו הכוח, ככל שיצליח בפיצוח תכונות נוספות של אותו הכוח, כך ידע יותר על זהותו, ממש כמו בחידה מדעית.
ובכן, הוא ידע כי אותו כוח הוא טוב.
הוא ידע כי אותו הכוח מדבר בשפות רבות.
הוא ידע כי אותו הכוח צופן בחובו את סוד החיים.
הוא הרגיש כי כוח זה חזק יותר מכל כוח אחר שהכיר.
הוא ידע כי כוח זה מהווה חלק מעולם שלם.
הוא ידע כי גם לאחרים חייב להיות חלק מאותו הכוח.
הוא חש כי אותו הכוח הוא זה אשר יכול להבריא מחלות.
הוא ידע כי אותו הכוח מסוגל להביס זמן ומקום.
הוא ידע כי אותו הכוח הוא מוסרי.

הבהירות בה עלו וצצו מאפיינים שונים של אותו הכוח הפתיעו אותו. הכיצד זה איני יודע כלל מיהו ומהו אותו הכוח ומאידך אני יודע כה הרבה אודותיו?
הוא חש מבולבל, הוא הרגיש כי התבהרויות מסנוורות עתידות להתרחש על ראשו, הוא התרגש.

בינתיים, בארצו הרחוקה, היתה טלטלה גדולה. בני ארצו התלבטו והתלבטו באותה עת האם לצאת למלחמה או להמתין. בני עמו חששו מפני מלחמה, הם תמיד חששו ממלחמה אבל תמיד בדרך זו אחרת נקלעו לאחת. הוא חש את הטלטלה ממש כמו יתר בני עמו ואז חשב, אולי יש קשר בין הדברים. הוא ניסה לבדוק האם חיפושו האישי אחרי אותו הכוח המניע, יעזור לו להבין ביתר בהירות את מסכת האירועים האופפת את ארצו. חייב להיות קשר, חייב להיות קשר בין גורל אישי לגורל לאומי. הרי לאום מורכב מפרטים ואם נניח כי לכל פרט שביב מאותו כוח אשר הוא למד לזהות בעצמו, בודאי שלאותו הכוח יש גם חשיבות לאומית.
והוא חשב וחשב וחשב.

היו רגעים שכבר כמעט התייאש, היו רגעים בהם מצוקות בני עמו היו כה גדולות בהם אפילו הוא לא יכל לחשוב בבהירות. היו שבועות בהם אפילו שכח ממשימתו.
אולם, רגע בהיר אחד הבליחה לה מחשבה, בהירה וצלולה ממש כמו זו אשר פיצחה לו ברגע קט את משימתו הקודמת אודות אותם הסביונים. המחשבה אמרה כך…..
היא פתחה דווקא בעבר, היא נגעה בהווה והיא לא הותירה מקום לספק.
היא הזכירה לו את תלאות עמו במשך כל שנות מנין השנים, היא הזכירה לו את המהלכים המופלאים אשר הביאו את ארצו למקומה באותה התקופה והיא גם הזכירה לו את המציאות.
היא הזכירה לו את הכורח והיא הזכירה לו את הלהט.
הוא היה מאושר.

הוא הבין כי יש סיבה ומסובב לכל דבר, הוא ידע כי אחרית הדברים היא תמיד טובה.
אבל תמיד!

הוא הבין כי לעיתים יש לעבור דרך נקיקים צרים בכדי להגיע למחוז חפצנו והוא הבין את החשוב מכל, הוא הבין שממש כשם שאותו כוח עלום פעל באופן כה מוחשי בחייו, גם אם לעיתים מהלכיו היו לכאורה מסורבלים, הוא תמיד דאג להביאו למקום טוב יותר ממנו החל. הוא הבין כי אותו הכוח הוא גם זה אשר לעיתים בדרך מסתורית ובלתי ברורה גם מניע את כל בני עמו. הוא ידע כי עליו לספר להם זאת. כיצד הגיבו.?….זאת בפעם הבאה.

בברכה,
ד”ר אודי בר.

Go Top